|
|
עמוד:10
חברתית אורגנית , התקיימה חפיפה בין היחיד לבין שייכותו לקולקטיב , כלומר , שאלת הזהות לא היתה קיימת . נכון הוא ששבטים , למשל , נבדלו בזהותם משבטים אחרים , אבל להבדל זה לא ניתן לקרוא "זהות . " הזהות קיימת כעניין מודע בהוויה האנושית רק כאשר השוני המובהק לא קיים . הזהות , ושאלות הזהות , מופיעה כהבדל , כשוני , מ"האחר , " מהזר , אבל מהותה טמונה בשוני הפנימי שבתחום ה"אנחנו" בין האני לאנחנו . אין ספק שקיים צורך בסיסי אצל האדם המודרני בחיפוש אחרי משמעות . הזהות היא אחד הכלים בחיפוש משמעות זו . אך זהותו של אדם לא היתה תמיד נתונה לחיפוש משמעות . בעבר הטרום מודרני , ההפך היה הנכון , הזהות היתה זו שסיפקה את המשמעות והזיקה אליה היתה וו שדירגה את חשיבותם של הדברים בסדר הקוסמי הנתון של העולם . הזהות במובנה החדש - הגדרה עצמית של הפרט ושל הקולקטיב , היא תוצר מאוחר של התפתחות האדם , זאת למרות המחקרים ה " מדעיים" במדעי החברה , שלא רק שאינם מטילים ספק בצורך של האדם להגדיר את עצמו לאורך קווי זהויות אפשריות אחדות , אלא אף מציעים לו לדרג אותן מבחינת חשיבותן לו עצמו . כפי שניתן לכנות את השאלה "איך אתה מגדיר את עצמך " ? בכינוי הגדרה עצמית , כך גם הופכת עצם הגדרת האני לחלק מהאני המגדיר , ואין דרך לקלף את כל הגדרות הזהויות המצטברות עד כדי "נחיתה" באיזשהו "אני . " אותו "אני , " למעשה , אינו אפשרי כלל , כיוון שהניסיון להגדרתו יהיה תמיד טאוטולוגי . אותו "אני אחד , " אשר מכונן את הגדרותיו העצמיות , הוא חסר הגדרה , ולכן , למעשה , חסר זהות . כך , הזהויות הךהן העצמי , והאני המגדיר הוא בו בזמן גם מכונן וגם מכונן . כמובן שלא ניתן לקבל את ההגדרה העצמית של הפרט כאקט של בחירה חופשית המכונן הבדלים אלא רק כהנחת עבודה . הרי "בחירת הזהות" איננה בחירה ערכית הנחשבת , תיאורטית לפחות , לאקט חופשי , והיא נתונה ליצירתן ולשעתוקן של השתייכויות האדם , לא כיחיד , אלא כחבר בקולקטיב או בקולקטיבים . יצירה זו נעשית תוך כדי יצירת החברה את עצמה , מבחינה כלכלית , תרבותית , פוליטית , או אחרת . הפרט לא מייצר את הזהויות באקט חופשי . כיחיד מודרני משתדל הפרט את השתדלותו של סיזיפוס , בניסיונו לקבוע את ערכן ומעמדן של הזהויות השונות בחייו ואת חשיבותן לגבי הכרעותיו הערכיות . אותו ניסיון אינו , כמובן , נחלת הכלל . לעתים , קשה מאוד להשתחרר מהרושם שאותו "הפרט" בו עוסקים האקדמיה והמחקר איננו אלא המשכיל המערבי מן המעמד הבינוני , המתלבט - ויכול להרשות לעצמו להתלבט , כאילו היה צרכן זהויות , העוסק - Shoppings בין זהויותיו השונות ומשמעותן לגבי חייו הפרטיים והחברתיים או עמדותיו הפוליטיות . הזהות הקולקטיבית הנוצרת בחברה המודרנית , אם זו זהות לאומית , עדתית , רגיונלית , פוליטית , מינית או מקצועית , היא זהות מדומה של הפרטים , ולכן היא גם קיימת . האפשרות להטמיע אותה בדמיון ובדימוי העצמי של האדם היא זו שהופכת אותה לממשית . הזהות הפרטית לעומתה , אינה קיימת כל עוד היא מדומה . הפרט לא יכול לדמות לעצמו את זהותו , הוא יכול לנסות להגדיר אותה , לחשוב עליה ואפילו להפעיל ביקורת כלפיה . הזהות הקולקטיבית - המדומה - קיימת , דווקא כיוון שהפרטים יכולים לדמות לעצמם זהות קולקטיבית משותפת עם האחרים הדוברים בשם אותו
|
|