|
|
עמוד:10
בין יהודי ישראל ליהודי ארצות הברית אפשר לעמוד על משמעויות שונות מאוד הניתנות ל"ארץ ישראל" בבניית הזהות היהודית , לנוכרי כ"אחר רלוונטי" או לתפיסת תפקידו של הפולחן הדתי . לעומת ליבמן וכהן , מבליטים פייר בירנבאום ואירה קצנלסון ( and Katzeneison , 1995 Birnbaum ) דווקא את ההמשכיות והזיקה לאוריינטציות תרבותיות וערכיות מקוריות המבטאות יהדויות בנות זמננו , מעבר להבדלי התגובות שלהן כלפי המודרנה . הדבר נכון , לדידם , אף ביהדות צרפת שבה נאלצים היהודים לקיים את יהודיותם שלא בפרהסיה . בכיוון דומה אך יותר עקרוני , ש"נ איזנשטדט ( Eisenstadt , 1992 ) מדבר על " ציוויליזציה" יהודית שמקורותיה במסורת הדתית אך קיומה נמשך עד לעצם היום הזה , ומייצג טרנספורמציות מרחיקות לכת שהיא עברה במהלך ההיסטוריה . במרכז הציוויליזציה הזאת עומד כיום המושג של קהילה תרבותית היםטורית , המכונה בפי חוקרים אמריקנים , peopiehood - אולם גם איזנשטדט מודע לשסעים הקיימים ביהדות בת זמננו ואשר מובלטים במיוחד בעבודתו של יונתן סאקס . ( Sacks , 1993 ) סאקס מצביע על שלושה קווי שסע שיוצרים , לדעתו , סכנות ממשיות של פיצול בעם היהודי בתקופה זו : הקו המפריד בין דתי לחילוני , בין יהדות אורתודוקסית לליברלית , ובין ישראל לתפוצות . בנוגע לשסע השלישי , מציב ויטאל ( Vital , 1990 ) דיכוטומיה חד משמעית לפיה יהדות ישראל היא הערובה היחידה להמשך קיומה של היהדות כולה בטווח הארוך . ריבוי זה של גישות משקף את התפתחות הזהות היהודית לכיוונים רבים המתרחקים לעתים עד מאוד זה מזה . ואמנם , גישתנו שואבת מהגישות שהוזכרו את הנושאים המהותיים לדיון בזהות היהודית , ואנו גם מקבלים את הדגש של חלק מהחוקרים על הצורך לראות את התפתחות הדפוסים השונים של יהודיות בימינו בטרנספורמציה - ולא כביטול או במחיקה - של קביעות ערכיות ועיקרי אמונה החבויים במקורותיה ההיסטוריים והדתיים . אזי , השאלה המטרידה אותנו יותר מכל , ואשר נמצאת גם בלב הגישות העיוניות האחרות שהזכרנו , היא האם ריבוי הניסוחים יוצר כוחות התרחקות שמעמידים בסכנה את המשך התפתחותו של העולם היהודי כישות ממשית - חברתית , תרבותית או פוליטית - אחת . זאת ועוד , האם ניתן לראות את הניסוחים השונים של זהות יהודית בני זמננו כמי שמשתתפים במרחב של זהויות , המתאפיין במידה זו או אחרת של קוהרנטיות . את השאלה הזאת אנו רוצים ללמוד מתוך פרספקטיבה סטרוקטורליסטית ותוך התמקדות באופן שבו הניסוחים מתייחסים לאמות מידה משותפות . בצורה זו , נתן יהיה למקם את הקרבה או הריחוק היחסיים שבין הנוסחים . הדבר ילמד עד כמה מייצגים ניסוחים אלה מרחב אחד , מהי מידת ההבניה והקוהרנטיות שלו , ולפיכך האם הניסוחים הפכו זרים זה לזה , אם לאו , את גישתנו זו אנו מעגנים בהתייחסות סוציולוגית מקיפה לנושא הזהות הקולקטיבית כפועל יוצא מיחסי דת ומודרנה בעידן זה של מציאות רב מודרנית ורב תרבותית .
|
|