|
|
עמוד:8
הו איסטנבול ! אם באת לביאנלה התשיעית לחפש כוכבים או זיקוקי די נור , לא תמצא אותם . לעומת זאת תמצא אקספרימנג 1 ליות , צניעות , סוג של גולמיות וחיבורים בלתי אפשריים . זוהי ביאנלה חומרית וחושית בעיקרה , כזו המבקשת את הצופה לחוות אותה . בכל אלה היא משקפת את מהות העיר איסטנבול . אינגה פ / נר קוקו 0 " איסטנבול" היא משא הביאנלה התשיעית של איסטנבול . כדברי האוצרים , ואסיף קורטון ( Kortun ) וצדלס אשה , ( Esche ) "הביאנאלה התשיעית נוצרה עבור העיר איסטנבול . " הקו המנחה היה מיקום עבודות האמנות בסביבות שונות בעיר על מנת לייצר דיאלוג שבאמצעותו ייבחנו היבטים שונים של העיר ויודגשו תובנות לגבי סביבות התצוגה . מנקודה זו יצאה פנייה אל האמנים שהוזמנו להציג בביאנלה , לשהות בעיר וליצור בה עמדה חדשה , ולחילופין , לבחור עבודה שתאיר את ייחודיותה של איסטנבול . חלק מן האמנים שהוזמנו באים מערים בעולם שיש להן קשר היסטורי הדוק לאיסטנבול : קהיר , 1 D , npiw ברלין ועוד . מספר האמנים הישראלים גבוה יחסית למדינות אחרות . מקומות התצוגה אף הם נבחרו בהתאם ; לא אתרים היסטוריים ידועים , אלא דווקא שכונות מגורים צנועות ואזורי עבודה בעיר . התערוכות מרוכזות ברובע החדש יותר של העיר , ביוגלו , ( Beyoglu ) וריכוזן שם מאפשר הליכה ברגל מאתר לאתר , במהלכה חווה הצופה את העיר מתוך החיפוש , ההתבוננות והגילוי . העבודות בביאנלה עוסקות במצבים חברתיים וקיומיים של אנשים במקומות שונים , מצבים שהם תוצרי תרבות ומסורת או תוצרי כלכלה גלובלית . חלק מהעבודות עוסקות בבדיה וממציאות את עצמן ואת מושאיהן . אחרות מדברות על הקלות הבלתי נסבלת של המניפולציה . רבות מהעבודות הן עבודות וידיאו , מהן שדורשות מן הצופה לא מעט זמן , וכן מיצבים , צילום ומעט מאוד ציור . הביאנלה אינה גדולה בהיקפה . היא משדרת תחושה שאפשר לראותה ללא מאמץ רב , ואינה מותירה אותך עם תחושת החמצה . ישנן עבודות פשוטות וחכמות היוצרות אתנו , הצופים , דיאלוג חוויתי ואינטליגנטי , ויחד עם זאת , אותה רוח אקספרימנטלית של הביאנלה הביאה עמה לא מעט עבודות בינוניות , כאלו שאמירתן שחוקה או שביצוען אינו מעורר די עניין . בעזרת מפת הביאנלה ניתן להגיע אל העבודות הפזורות בשבעה מבנים , וכדי להקל על זיהויים סומן פתחם בשילוט אופייני . הדניז פאלאס , ( Den z Palas ) אחד ממקומות התצוגה המרכזיים , ' הוא בניין דירות ששימש בעבר למגורים . באחת מהן מציג אמן תורכי , סרבט קוציגיט , ( Kocyigit ) החולק את זמנו בין איסגונבול לאמסג 1 רדם , מטאטא מהסוג שבו מטאטאים רחובות , אלא שהמטאטא שלו עשוי משיער הנראה כשער אישה ( לוקח רגע לגלות שהשיער מלאכותי . ( המטאטא נע בין חדרי הדירה על גבי מסילה שחוברה לתקרה , ומטאטא את רצפת הפרקט שלה . על אף העובדה שהדיבור על מקום האישה בחברה גברית כבר הועלה רבות , יש משהו בצפייה במטאטא הגורם לך לנוע באי נוחות , כאילו אתה חוזה באישה עצמה הנגררת בשערה על הרצפה . זהו ביטוי לעיסוקו של קוציגיט בנרטיב של הקיום היומיומי בתורכיה , קיום המותנה בקונבנציות של התרבות ושל המסורת . באחד מחדרי הדירה תלוי תצלום יחיד ופיוטי המבטא את הניגודים החברתיים הקוטביים המאפיינים את איסטנבול : אדם , הלבוש ונראה כפועל על רקע סמטה באזור מגורים דל , מוביל בעגלת תלת אופן נברשת בדולח נוצצת . בשיחה עם האמן הוא מבהיר כי עתרו מייצג התצלום את יחסה של החברה שלנו לאובייקטים , אליהם אנו מתייחסים בחשיבות ובהערכה רבה יותר מאשר לבני אדם . עניין רב עוררה העבודה מחווה לספי בהר של מיכאל בלום , ( Blum ) יליד ירושלים החי r « tn D בלום מביא בפני הצופים את דמותה ההיסטורית , את חייה ואת ביתה של ספי בהר , ( Behar ( Safiye יהודיה מרקסיסטית ופמיניסטית , שחיה במאה העשרים וחלקה את חייה בין איסטנבול לשיקגו . העבודה כוללת שחזור של ביתה תוך הפיכתו כמעט למוזיאון שבו מוצגים תצלומים , יומנים וריהוט תקופתי . בנוסף מוצג סרט וידיאו , ובו מראיין בלום את נכדה של בהר החי כיום בשיקגו , וזה מספר את סיפור חיי סבתו תוך נסיעה בלימוזינה . העבודה ריתקה צופים רבים והסעירה את הדמיון בסיפור על הפמלז . יסטית שחיה בתורכיה של המאה הקודמת . שמעתי תגובות נרגשות מפי אנשים שחזו בעבודה ובסרט הווידיאו , ודיברו על הגילוי המרתק ועל הצורך להמשיך ולחקור את דמותה של בהר . מרתק היה לשמוע מבלום עצמו , כי מדובר בהיסטוריה פיקטיבית שאותה בנה והצליח לייצר באמינות , לאחר מחקר עמלני , תוך שימוש מדוקדק במסמכי התקופה ובפריטיה . זוהי עבודה המצליחה לעשות מניפולציה על הצופה , ובתוך כך להעלות שאלות לגבי הבנייתה של Y . Z . Kami , The Real Beloved is Not the Form ( Rumi ) , 2005 , wall installation
|
|