|
|
עמוד:11
היטב בעולם האופנה היוקרתי של "פראדה . " הן שם באופן הטקטילי ביותר : נוגעים בהן , ממששים אותן כמו את בד הטקסטיל . הן אינן קדושות , ובכניסה לא כתוב : "לא לגעת . " הן חלק בלתי נפרד מן התצוגה שהצופה מסיט ממקום למקום כדי לראות טוב יותר את הפריט הבא , והנוכחות שלהן טבעית ומפתיעה כאחת . אלא שאי-אפשר להוריד אותן מן הקולב ולמדוד . כמו נרות חנוכה , הן נועדו לראייה בלבד , כמו אמנות לא שימושית , כמו אמנות שאין בה חפץ-עניין או תכלית . האמנם ? או שמא נועדה אמנות הווידיאו לשעשע את הקונים ולהגביר את חשק הקנייה ? האם הגדרת האמנות במאה העשרים ואחת שינתה כיוון , ואנחנו לא מעודכנים ? ברשימה קצרה זו אין כל כוונה להטיל ספק בעולם אמנות הווידיאו או לערער עליו , אלא להביא את הקוראים לידי הרהור נוסף על פעילות אמנות הווידיאו כסמן של המאה העשרים ואחת . בכל ביאנלה ודוקומנטה אנו עדים לחיפושי דרך חדשים ולניסיונות מרתקים להציג וידיאו באופנים מפתיעים , לעתים מדהימים למדיי , והאמצעים הטכניים הולכים ומשתכללים עם השנים . מורגש מאמץ בלתי נלאה לגייס את כל האפקטים התיאטרליים , הקולנועיים והמוסיקליים לטובת הווידיאו . אם כך , אולי עללנו להחזיר את המנדט של הווידיאו לעולם המסחרי , שיש לו תכלית המוערכת במונחים פיננסיים ... ? תהייה קצרה זו באה להרהר על מקומו של התוכן בתחום אמנות הווידיאו ולתהות על הצורך להפתיע ולהדהים . האם אין הרצון להנעים או לעורר מחשבות על אודות התחושות , העשוי ומוגש באופן שאח ? . כה נראה לעין , משיג תוצאות יעילות יותר ושובה את קהל הצופים במקסם האמנות העכשווית ? רם קולהאס הפליא לעשות כשיצר עבורנו מערכת יחסים מתקדמת המותאמת לעיני הצופה המיומן של המאה העשרים ואחת , גם אם הוא צופה מזדמן שמטרת ביקורו בחנות היוקרה "פראדה" היא ההנאה שבהתבוננות ללא ביקורת . כך מוצגות עבודות הווידיאו מבלי שאנו נאלצים לחשוב על מושגים שיפוטיים הנוגעים למיקומן ולחשיבותן של היצירות בתולדות האמנות העכשווית . והתוצאה : זו הייתה ועודנה ההצגה הכי סובה בעיר,- התערוכה הטובה ביותר והמפתה ביותר , עם הקהל הרהב ביותר לאמנות עכשווית בתחילת המאה העשרים ואחת . פראדה ניו יורק . עיצוב : רם קולהאס Prada , 575 Broadway , SoHo , NYC . Design : Rem Koolhaas
|
|