|
|
עמוד:10
במסגרתה את הבסיס לפעילותם . רבים מהם לא עמדו בנורמות הדרושות לקבלת מינוי אקדמי באוניברסיטה העברית ולכן חתרו להתקבל לפקולטה החדשה בתל אביב . האבות המייסדים לא תמיד ידעו לבור את הבר מן התבן והתפתו להציע מינויי מפתח לאנשים אלה . מייד עם הצטרפו לפקולטה מצא עצמו יונתן נאלץ להיאבק במינויים אלה . היה זה מאבק גורלי על דמותה של הפקולטה החדשה . במקום לפנות לעבודה מדעית , שאותה אהב כל כך ובה ראה את ייעודו , בחר יונתן לשאת באחריות ולעמוד כמו אותו ילד בסיפור ההולנדי החוסם באצבעו את הנקב שבסכר במאמץ אדירים לעצור את הסחף . יונתן הצליח לשכנע אנשי מפתח באוניברסיטה - ביניהם פרופ' בן ציון כץ , רקטור האוניברסיטה באמצע שנות השישים , ופרופ' צבי יעבץ , שהיה דיקן הפקולטה למדעי הרוח וממנהיגיה הבולטים של האוניברסיטה באותה עת - לתת בו , ביונתן הצעיר , את אמונם . בהיותו בעל דרגת מרצה לא היה יכול לקבל תפקיד רשמי של דיקן הפקולטה החדשה למדעי החברה . לכן , בשלב הראשון הוא כיהן ללא כל תואר , אך במועד מאוחר יותר קיבל מעמד של ממלא מקום דיקן . יונתן נטל על עצמו תפקיד קשה ובלתי ניתן כמעט להגשמה - לעצור מינויים לא מתאימים ובמקביל לבנות מן המסד את ארבעת החוגים המרכזיים של הפקולטה : החוג לסוציולוגיה , החוג לכלכלה , החוג למדע המדינה והחוג לסטטיסטיקה . הוא החל בחיפוש מועמדים מתאימים ברחבי האוניברסיטות בארצות הברית ובאירופה . באותה תקופה כמעט כל מי שלמד לדוקטורט או שסיים דוקטורט בהצלחה וקיבל הצעה להצטרף לאוניברסיטה העברית בירושלים העדיף לבחור בה מאשר לבוא לפקולטה שעדיין לא הוכיחה את עצמה . משום כך , משימתו של יונתן להביא מדענים צעירים ומוכשרים ביותר , האמונים על גישה מודרנית למדעי החברה , היתד . בלתי אפשרית כמעט . ככל שהתארך המסע והתמהמה הגיוס כן גברו הלחצים עליו בתוך האוניברסיטה לוותר על איכות ועל רמה ולמנות את מי שמוכן ורוצה להצטרף . הלחצים היו עזים . יונתן עמד לפני ביקורת מתמדת באוניברסיטה על כך שהוא בולם את צמיחת הפקולטה . הוא גילה עוצמה נפשית נדירה במאבקים פוליטיים יומיומיים והוכיח כושר מנהיגות , מחד גיסא , וכושר תמרון פוליטי , מאידך גיסא . יונתן דאג להתמנות על ידי הרקטור לראש החוג של כל אחד מהחוגים העיקריים בפקולטה . הוא כיהן בעת ובעונה אחת כראש החוג לסוציולוגיה , כראש החוג לכלכלה וכראש החוג למדע המדינה . בדרך זו מנע יונתן מינויים לראשי חוגים של אנשים לא מתאימים שהיו עלולים להציף את החוגים בחברי פקולטה לא מן השורה הראשונה . במקביל עסק יונתן ללא ליאות בחיפוש מתמיד ונמרץ אחר צעירים מוכשרים , ולמרות אכזבותיו לא הרפה . המתח והמאבק המתישים האלה נמשכו ברציפות כארבע שנים , יום יום ושעה שעה . רק בשנת 1968 היה יונתן יכול לציין בסיפוק את השלמת הישגו - הבאת גרעין ראשוני של אנשי מדע צעירים בעלי רמה , ששערי האוניברסיטה העברית היו פתוחים לפניהם אך העדיפו את האתגר שבבניית חוגים חדשים ובהקמה יש מאין של מרכזי הוראה ומחקר חדשים וחדשניים . אלה היו אנשים דוגמת איתן ברגלס בכלכלה , יוסי יהב בסטטיסטיקה ,
|
|