|
|
עמוד:414
הדיפוליטיסאציה הרצויה אינה צפויה הטיעונים הרבים , בדיונים שקדמו לכינוס העולמי השני ושנמשכו בשעת הכינוס גופו , בדבר הצורך בדיפוליטיסאציה של בית"ר , נתבטאו בהתרגשות מרובה וברובם לקויים היו בניסוחים מופשטים וסתמיים . בטיעונים הללו לא הוגדר כלל המושג פוליטיקה , שאת כוחו בבית"ר ביקשו הטוענים לבטל , או יותר נכון : לצמצם . ודאי מסוגלים היו דיבורים על דיפוליטי סאציה להישמע אהודים ונעימים , אלא שכנגדם חייבים היו להכריע מושגי יסוד , כגון ציונות ומדינה עברית , שהם מושגים פוליטיים ומחייבים מסקנות פוליטיות הן לגבי עקרונות כלליים והן לגבי חובות יומיומיות . לטיעונים בעניין דיפוליטיסאציה הביאה התחושה בחשיבותה היתירה של העבודה החינוכית בבית"ר , וביסודו של החינוך הבית"רי : אהבת ישראל על אף הכול . ברם , המחשבה החיובית ביחס העמקת העבודה החינוכית ויסת אהבת ישראל בבית"ר לא ( 773 כך דיבר ראש ביתיר עם יתיצ'מאן קודם לעלייתו . כך ביקש לגזנוע בריחת הקברניטים מן הספינה האובדת , עיי בדר , ספר יוניצ'מאן , . 30 מישטר הפקודה בהסתדרות חופשית כוחה של הפקודה בכוחו של העונש על הפרתה . בבית"ר היתה אפוא 'הפקודה' מעיקרה רק פיקציה מוכרת ומוסכמת , שהרי היתה בית"ר מושתתת על הצטרפות בהתנדבות מתמדת ועל החופש המלא לניתוק עצמי מאותה הצטרפות . ה'נדר' הסמלי לא שינה דבר במהותה זו החופשית של בית"ר . גדולה מזו : ה ' נדר ' הכיר בחופשיות זו , ולא בא לחייב שום חובות מיוחדות מכוחה של איזו התחייבות אירגונית או של שבועה מיסטית . את שיר ה'נדר' סיים ראש בית"ר : 'חופשי , את חוק בית"ר המלכתי על עצמי , / כי צו בית"ר הוא הד לצו לבי — לנדר / השר בתהום דמי ' . ועם זאת לא היה המושג 'פקודה' בגדר מליצה . במושג זה לא הירבו להשתמש בבית"ר , ומשהשתמשו נתכוונו להגדיר את הפעולה שלקיימה נדרש החבר כפעולה ברמת חשיבות קובעת לדעת הפיקוד העליון או המפקד האחרון . בית"ר לא יכלה למנוע הפרתן של פקודות , אם הפרה מליאה ואם הפרה חלקית , ולא תבעה ל עצמה שום זכות להעניש את המפר או ללחוץ עליו באתה אופן שהוא . הלחץ היחיד היה מוסרי : הרחקה מבית"ר . לשון 'הפקודה' היתה בגדר הנוסח הרצוי בבית"ר , המבקשת להיות צבאית בשיטת התארגנותה ועבודתה . מושג זה בא להדגיש , שאין ראוי להתווכח בנושא , ועל-כל פנים לא קודם לביצוע הדרישה . מושג זה היה לו עקרונית מישקל יתר במישטר הגיוס בפלוגות הגיוס , ומישקל לא מועט במישטר פלוגות ההכשרה , אלא שלא הספיק כוחו לחייב על הכול את עצם ההליכה לגיוס , אפילו לא על אלה שזכו בסרטיפיקאטים ממיכסתה הזעומה של בית"ר , ובוודאי לא את עצם ההליכה ל'הכשרה ' . עניין ההליכה ל'הכשרה' היה בדרך כלל נתון מלכתחילה לשיקול דעתו של החבר , ורק יחידים קיבלו 'פקודה' ללכת אליה . ' הפקודה' נתחייבה במיקרים רבים בחיי בית"ר כאלמנט של זירוז לקראת קבלת תפקידים ואחריות , כגון מינויים בסולם הפיקוד הבית '' רי וכגון שליחויות לאר צות ולמקומות שונים , אם בתפקיד חדפעמי או זמני , ואם בתפקיד לתקופה ארוכה . במינויים של האנ שים הנכונים במקומות הנכונים הוכרע לא אחת לד תש דרישות אישיות לא קלות , כגון ויתור על המשך לימודים או על מישרה חשובה , וכגון ויתור על עלייה לארץ ישראל . בעניין העלייה לארץ ישראל היה ראש בית"ר משיב , שאף הוא רוצה לעלות ומצפה "י . בית"ר לא יכלה לבסס את העלייה על ' הפקודה ' , שהרי לא היתה לה אפשרות להבטיח עלייה לחבריה , משלא שלטה בצינורות הרשמיים של העלייה . יותר קל קל היה לצוות על עיכוב עלייה לתקופת זמן . ( 772 ל 9 י 'הירדן ; 1935 . 2 . 1 , ' טי' 'מאנזענט . 1935 . 1 . 14 ' , שאסור להכות , או שיבר זגוגיות במקום שאסור — הרי ידוע ידע מהו עושה . ' ... 'מידה צריכה להיות בכול דבר , ואף במאכסימאליסם . צריכה להיות הדרגה' בתגובות , לא הרי יריית תותחים כמילת חיחף . ובחדמשמעיות דיבר שם על המיגבלות של המאכסי מאליסם : 'להכריח את אנגליה יכול רק מצפונה ה מוסרי , או מצפונה האיגואיסטי ' , ולעורר מצפון 'אף " הבאריקאדות '' אינן יכולות להכריח ' . 'כשיהודים עולים על באריקאדות בארץ , שהם בה רק רבע האוכלוסייה , אין להם אף זכר של סיכוי "להכריח . . . '' באריקאדות יהודיות אינן אלא הפגנה רוחנית ... רושם מוסרי ' . ז'בוטינסקי הזהיר מפני 'גבורה סיגנונית ' , ולימד פירושו של היגיון : 'בגשם — מיטרייה , בבוץ — ערדליים , בקייץ - בגדים קלים , בחורף — בגדים כבדים . הכול לשם אותה המטרה' 2 דד .
|
|