|
|
עמוד:315
' ספריית הפלוגות' הנהלת הפלוגות מעוניינת היתה בקשר הדוק עם בית"ר העולמית , כדי לקדם את הסברתו של רעיון הגיוס ולהבטיח מירב מתגייסים מקרב העולים , ולתכלית זו הוציאה את 'סיפריית הפלוגות' - ארבע חוברות - בעריכת יצחק גוריון . כמות ההדפסה היתה מועטת , ( 500 ) ומהן נשלחו 00 ו לפולין , לליטא , 75 ללאטביה , 50 ולרומניה . 25 רק חלק מן המועמדים לעלייה היטיבו לדעת עברית ומסוגלים היו לקרוא קריאה חופשית את המאמרים שבחוברות אלו . נושאי הפלוגה והגיוס עלו אף על עמודי העיתונות ה צה"רית הכללית , ובייחוד על עמודי העיתונות הבי ת"רית . לובוצקי / אליאב / הציע ( 1933 . 7 . 5 ) להנהלה , שתשתמש ב'המדינה , ' הנפוצה בכול חוגי בית"ר בכול העולם להסברה כללית של הבעיות , ושייקבע בעיתון שבועי זה מדור מיוחד מן החומר שההנהלה תעביר למערכת . הנהלת הפלוגות קיבלה ( 1933 . 8 . 8 ) את ההצעה , ושלחה לעיתון הסברים בעניין ההתגייסות ובעניין הוצאת חברים משום סירוב להתגייס , ודאגה למישלוח מאמרים בנושא הפלוגות . לנציבות ליטא כתבה 1 ) 933 . 9 . 6 ) ההנהלה , שאי אפשר להוציא לעתים קרובות מאוד 'איגרת , ' ברם משתחודש הוצאת ' המדינה' יהא בו מדור מיוחד לענייני הגיוס . נציבות ליטא ראתה חשיבות מיוחדת בדיון בכול הפרובלימא טיקה של פלוגות העבודה , אחר שהכינוס העולמי בדאנציג לא פתר שאלות הרבה ( מחוסר פנאי ומחוסר ניסיון ) פיתרון שלם , ובאופן קונקריטי הציעה , שת חודש הוצאת ה'איגרת , ' כדו שבועון , וליטא תקבל על עצמה הפצה של 130-120 עותקים . ' סיפריית הפלוגות' שביקשה הנהלת הפלוגות להוציא לאור במקומה של ה'איגרת' שהוציאה לאור ההנהלה הקודמת — נתקלה בקשיים פורמאליים . יצחק גוריון העורך היה אנוס לשלוח את הגיליון השני ( יולי 933 ו ) להדפסה בריגה שבלאטביה מחמת ידה הקשה של הצנזורה . לובוצקי דן בה במעמדם של החברים אנשי הפלוגות ובעמדתם של המתגייסים לגיוס ! 'אנשי הפלוגות נוטים לחשוב , שקיום הפלוגה כשהוא לעצמו הוא הוא מטרת הגיוס , ושבית"רי הנמצא בה - " מגוייס" הוא . הפלוגה באה במקום "הגיוס . '" כנגד נטייה זו הביע את דעתו , שיש לקיים עקרון , שהבי ת"רי הבודד הוא שנמצא בגיוס , ולא הפלוגה , ושעיקרו של הגיוס הוא במקום העבודה , ולא בסוג העבודה . בפלוגה ביקש לראות יחידה סידורית אירגונית , בלא חובה לעשותה אף ליחידה משקית . פלוגה , שחבריה סיימו את חוק גיוסם והשתרשו במקום עבודתם , נועדה לצאת מסמכות הנהלת פלומת העבודה ולהיכנס כולה לקן בית"ר במקום . הצעתו זו היתה תי אוריטית גרידא , שהרי המגוייסים לא באו יחד ולא ייסדו יחד את פלוגתם , ואם לפי חוק הגיוס האישי ודאי היו זכאים להשתחררות אישית כל אחד ואחד במועדו . הכניסה לקן בית"ר במקום לא היתה עשויה לפתור את בעיות המימשק של הפלוגה בהמשכה , והדעת נותנת , שרק חלק , אולי קטן מאוד , היה מוכן להמשיך ולעבוד בפלוגה . ממילא נדרשה התנועה לעשות למענם של המגוייסים , המוכנים להמשיך ולעבוד בפלוגות , אף לאחר גמר גיוסם , ומהם המוכנים להתארגן באירגוני התיישבות . ברי , שהתנועה לא יכלה להסיח את דעתה ממצבו של המגוייס בגמר גיוסו , ולא היתה רשאית לפטור את עצמה מדאגה לו . כך נתחדדו שוב הדעות , ושוב עלה הרעיון להקים ' מיפקדת גיוס , ' אלא שאף עם מיפקדה זו לא היה צפוי פיתרון לבעיות כל המחנה הבית"רי המבוגר בארץ , ובייחוד מן עולי בית"ר , הן אלה שגמרו את מועד גיוסם , והן אלה שנשתחררו מטעמים שונים — מהם פרק לה רעיונות ותוכניות בגיוס
|
|