|
|
עמוד:425
המסגדים . והים — ים התכלת של א"י , הים שלנו — תכול וגדול , שקט והומה , המשמש לנו גבול ומבצר . הסירה החליקה על הגלים העליזים ועוד מעט נכנסה לגמל . הבטתי אחורנית אל "םקריה . " על הסיפון עוד עמדו כמה חברים שיצאו ללוות אותי . נפרדתי מעל "סקריה" כשם שנפרדים מעיר שהיא יקרה ויודעים שזה לתמיד . נדמה היה לי שכל אלה שהכרתי אותם שם לא אראם עוד לעולם . הסירה נכנסה לנמל ונגשה לרציף . השוטרים הבריטיים שהתיחסו אלי באדיבות יתרה , לקחו את המזוודות שלי ואני קפצתי אל הרציף . כך חזרתי למולדת . בעו ד חצי שעה ישבתי כבר כלוא בבית ההסגר שבעיר . אחרי חיפוש מהיר הכניסו אותי לחדר היהודים — חרר של 3 מטרים על , 3 שהיו שמ כבר כמה גנבים וכדומה . בחדר הזה ישבתי תשעה ימים . ביום הרביעי הרגשתי שהכתונת שלי מתחילה להתהלך בעצמה מרוב הכינים ונאלצתי לזרוק אותה . הייתי לבוש מכנסי נסיעה עס מגפיים ומעיל חרפי . להתרחץ לא היתד , אפשרות . בלילות היה החדר מתמלא אנשים עד אפס מקומ ( את כל השכורים שהיו אוספים בעיר היו מורידים לשם . ( ישנו על מחצלות על הרצפה . כמה לילות ישנו על הצד , זה על יד זה מפני שלא היה מקום לשכב על הגב אולם זה היה בכל זאת נוח יותר מאשר ב"סקריה , " היות והרצפה כאן היתה אפקית , בה בשעה שב"סקריה" היו השפוע וטלטולי האניה גורמים לכך שכל הישנים מתחלקים לאט לאט לצד אחד עד שהיו חונקים את האחרונים שליד הקיר . אלא שב"סקריה" לא היו כינים . באחד הימים הביאו אותי לחקירה לבולשת הבריטית . החוקר היה הקצין מאסגרייב שהכרתיו מקודם . הוא פתח בזה שהוא מצטער שאנו נפגשים שוב בתנאים כאלה , אבל עליו להודיע לי שאני קבלתי פסק דין של מעצר עד סוף ימי המלחמה . שאלתי אם יהיה לי משפט והוא אמר שלא , נתן לי סיגריה ותה . אני סרבתי לשתות תה ולבסוף הופיע ויסקי . הפעם הואלתי לשתות בחסדי כי רב הוא . שוחחנו על "סקריה" ועל פוליטיקה . לפני שעזבתי את "סקריה" קבענו בדיוק עם מפקדת חאניה מה כל אחד יספר . ספרתי כמה דברים ממה שכתבתי כאן . כשגמרתי הוא אמר 1 " אבל למה הפכת לעולה בלתי ליגאלי " ? ושוב התלקח הויכוח הקלסי t אני : "אדוני , אני נתין ארץ ישראלי ולא עולה בלתי ליגאלי . לא חשוב איך נכנסתי אבל מציאותי כאן חוקית . " הוא : "אולי אתה צודק — אבל בחרת בדרך בלתי רגילה . " אני : "מדוע בלתי רגילה ן מאה אלף איש עבת בה . חושבני שזו הדרך הכי רגילה . "
|
|