|
|
עמוד:299
על יד הרציף' ורק אז נתגלתה לעיני הצ פים צירתה העלובה של הסירה וסבל הנמצאים בה . בשעה אחת החלה הורדת העולים . אחד אחד הוכנסו לתוך המכוניות שעמדו ברציף כדי להעבירם להסגר . ששים המעפילים הראשונים ירדו כשכל אחד נושא על שכמו ילקוט קטן . דמעות גיל נראו בעיני אחדים מהם . אחד מבין הראשונים נפל על הארץ ונשק את אדמת המולדת . תמונה זו זעזעה את העומדים ודמעות ניקוו בעיני רבים . rco . ך המעפילים צנומים ושזופים מהשמש שצרבה אותם על סיפון הסירה . בגדיהם קרועים ובלוייים ומפיצים ריח רע . על פניהם חרותים אותות הסבל , היאוש והעינויים שעברו עליהם . אולם מדי רדת העולה מן הסירה וברתך רגלן על אדמת הרציף משתנית מיד הבעת פניו , ורצון החיים נשקף מעיניו . ששים הראשונים התישבו במכוניות וזזו מן המקום תוך רעם מחיאות כפיים סוערות וקריאות : "בואכם לשלום" ו"שבו בנים לגבולם , " "לא ניתן לכם לחזור , " "אתנו תשארו וביחד נלחם ! " אחרי שהמכוניות נסעו — פנו מן הקהל אל הקצינים , שהיו במקום , ובקשום להרשות להגיש אוכל למעפילים הנותרים בסירה . הבקשה נתמלאה ומיד שלחו למעפילים אוכל ומי סודה . בהפסקות של חצי שעה חזרו המכוניות שלוש פעמים והעבירו את כל העולים , ביניהם גם חמשה מעוברי האניה ואת רב החובל . ? nrd . sra לשעה שלוש הובאו כולם לבית ההסגר שבשטח הנמל , שם נעשה חיטוי בבגדיהם והלבישום בגדים נקיים . העתונאית לאה גינזבורג כתבה ב"המשקיף" על ביקורה במחנה המעצר שלשם הועברו העולים : " בחוף מעונן . בוקר אפרורי וכהה . המכונית זוחלת בין חולות הים ובתי ערבים נמוכים ומתקרבת לבתי ההסגר . האספלט מבריק . שביל צר ומאורך חוצה שתי שורות צריפים , המכונסים בתוך רשתות ברזל דקים , ששה צריפים קטנים מכל צד , מסויידים מבחוץ ומבריקים בלובן כחלחל מרחוק . בלוויית שוטר בריטי אנו מתקרבים לצריפים . בחצרות מרבדי עשב ירקרק מעורבים בחול צהוב . על החבלים תלויים סדינים ומזרונים המתנופפים ברוח הים . בכניסה עומד צעיר ובוחש בתוך דוד גדול מרק עדשים , היום , אומר הוא , אנו מבשלים בעצמנו , המרק יהיה טוב וטעים . בבקשה לטעום . והוא מושיט את הכף הגדולה המעלה ריח עדשים . נכנסתי לאחד הצריפים . צורת רבוע לו . בשתי שורות עומדות שש עשרה מיטות לבנות ונקיות . על אחת מהן יושבים ארבעה צעירים
|
|