|
עמוד:287
מרחוק . הם עומדים צפופים על הסיפון . הרעב והסבל שסבלו במשך חודשי הנסיעה כאילו נשתכחו מלבם וקרני שמחה ואושר נראו על פני הכול . נכנסנו לנמל . השוטרים עלו על האניה . הנשים והילדים הורדו . אחריהם הורדו גם הגברים ורק אותי סגרו בין כתלי בית הסוהר בעכו . " אלכסנדר גילינסקי נחקר ארוכות על ידי התובע . נקרא להעיד גם צ'רלי נומשוב ( אנגלי ) שהיה ממונה על חדר הרדיו באניה . הוא סיפר שארבעה ימים לאחר הפלגת האניה נכנסו אחדים מן הנוסעים לחדר הרדיו , הוציאוהו החוצה ואמרו לו שמעתה ואילך אין לו כל שליטה על המכשיר וטוב יעשה אם לא יתערב במהלך הענינים וישאר על הסיפון . לשאלת הסניגור ענה , שלא ידע מהי מטרת הנסיעה . בנאום הסניגורית הסתמך העו"ד י . שפירא על הנקודות הבאות : חוקי העליה אינם חוקיים , כי הממשלה צריכה להביא הוכחה שהחוקים האלה חוקקו בהסכמת מיניסטר המושבות . לא היו הוכחות שהעולים באו לארץ בלי רשות והעובדה היא , שכולם הורדו אל החוף . רב החובל לא עשה כל דבר המתנגד לחוקים משום שנבנמ באופן רגיל לנמל חיפה . רב החובל אולץ על ידי הנוסעים להתקרב לחופי הארץ ולהיכנס לנמל . אשר לחבר העובדים — הרי הם עומדים אך ורק לפקודתו של רב החובל . השופט זיכה את רב החובל על צוותו . בפסק דינו קבע השופט , שלפי דעתו עלו אנשי האניה לארץ בלי כוונה להשתקע בה במקרה ודבר זה לא יורשה להם , הממשלה לא היתה מרוצה מפסק הדין והיועץ המשפטי שלה , מר הוגן , הגיש ערעור בפני בית הדין העליון . כעבור חדשיים בערך נתכנס בית הדין העליון לשמוע את הערעור : הרכב השופטים : זקן השופטים סיר טרסטים והשופטים רוז ופרומקין . מר הוגן טען , כי מבלי להכנס לבירור הכוונה , הרי עצם העובדה שנכנסו למים הטריטוריאליים של ארץ ישראל היא עבירה על החוק הטעון עונש . עו"ד שפירא טען לעומתו , שרב החובל נמצא במצב קשה כאדם אחראי לגורל נוסעי אניתו . עם פרוץ המלחמה עזבו הפליטים את חוף אירופה ואחרי שנדדו למן מה בים , נשארו בלי אמצעי מחיה וללא אפשרות להמשיך בדרכם בחיפוש אחרי ארץ שתרצה לקבלם . הוא נכנס לנמל חיפה ולא ניסה להוריד את נוסעיו אי שם בחוף אלא ביקש רשות להורידם . לו לא ניתנה הרשות היה בלי ספק מפליג לחפש מקום אחר . שנית : הסמכות בידי מושל המחוז להרשות לאניה להוריד את נוסעיה מבלי שהיא תקבל לכך רשות מוקדמת , לפני היכנסה לנמל . מכאן נובע שמותר לה להיכנס למים הטריטוריאליים של ארץ ישראל . הוא
|
|