|
|
עמוד:275
15—10—5 איש דרך הגבול בדרכים עקלקלות או ברכבת , לפי הסדר מקומי עם קציני הגבול הרומניים שהבטיחו תמורת מתנת יד הגונה להעלים עין מן העוברים . בחירת האנשים להברחת הגבול נעשתה בהתאם למצבם האישי . רבים מהם שרפו בצאתם בשיירת העולים את כל הגשרים עם עברם , חיסלו את עסקיהם ואת כל רכושם הדל ולא היה להם לאן לחזור . אולם כדי למנוע רינון במחנה — נקרא יום אחד מסדר של כל אנשי השיירה ומנחם בגין נשא בפניהם נאום ופנה אליהם בקריאה , שכל מי שיש לו עדיין לאן לחזור' יבליג על רצונו העז להיות בין המאושרים העוברים את הגבול ויוותר לטובת חבריו . לפני שהספיק לסיים את נאומו — התרוממו אל על מאות ידיים . היה זה גילוי מרהיב עין של התנדבות חברית , למרות שרק קלושה היתה התקווה שגם תורם יגיע אי פעם . כעבור למעלה משלושה שבועות לשהותם בשניאטין , קבל מושל המחוז מורשה פקודה להחזיר את האנשים לפולין , כי החלו ההכנות להכרזת מצב חרום במדינה . דוד יוטן וערי זיבוטינסקי , שביקר בשניאטין' פנו למושל המחוז וביקשו ממנו ארכה נוספת לזמן מה , כי אברהם סטבסקי עשה אותה שעה ברומניה ונתקבלו ממנו ידיעות מעודדות . מושל המחוז נענה לבקשתם והתיר את שהותם עוד ימימ מספר , אם כי הדגיש שבידו הוראה חמורה להרחיק את המחנה מאיזור הגבול . רבים מהבחורים היו יכולים לעבור את הגבול באופן פרטי הודות לקשריהם עם תושבי המקום אשר השבילים משני עברי הגבול היו נהירים להם , אולם אלו לא עשו זאת מפאת המשמעת ששררה במחנה ומחוסר רצון לפרוש מן הציבור . סגירת הגבול בפני אנשי השיירה חתמה למעשה את גורלם . אחרי שהיו ; ממישכת הם נאלצו לחזור למקומות מוצאם . עוד הם בשניאטין הסתערו גייסות היטלר על פולין ורובה של שיירת שניאטין ניספתה והושמדה בסערת המלחמה ' . רק במאתיים מהם הצליחו להסתנן ולעבור את הגבול ולעלות על סיפונה של " נעמי יוליה . " מליח מ ת העולם הש ניה מן הראוי שבמטה כאן קצת מן הנושא , ונסקור בקצרה את השתלשלות המאורעות המדיניים שקדמו לפרוץ מלחמת העולם השניה . שנות השלושים של המאה העשרים עמדו בסימן המשבר הכלכלי הבינלאומי שמוטט את יסודות הסחר העולמי והביא מדינות רבות אל סף פשיטת רגל . המתיחות הפנימית דחפה מדינות רבות אל צורת ממשל דיקטטוריות ולהתפרקות מהתחייבויות כספיות וחובות מוסריות .
|
|