|
|
עמוד:260
פרק עשרים ושנים " הספורט הלאומי" ז . ז'בוטינסקי שקוע באביב 1939 ראשו ורובו בהכנת כינוס ה"ציון סיים" ( כנםת ציון ) שנועד לשמש מעין נציגות פרלמנטרית של העם היהודי בפזורה , לתת ביטוי לכמיהת ההמונים היהודים לציון , ולחשל את הכלים לביצוע תכנית ה"אוואקואציה . " עם זה הוא מקדיש מזמנו גם לענייני העליה ב . ' ב 5 במאי 1939 נתפרסם ב"מאמענט" בורשה מאמרו "הספורט הלאומי" שבו הוא ממליץ להפוך את העליה החפשית ל"מפורט לאומי" של עם ישראל . במאמר זה כותב ז'בוטינםקי ; " לא בכל אומה קיים מפורט לאומי משלה ל ואם ישנו , הרי מיד באים שאר העמים ולומדים אותו ממנה ומיד הם מתחילים לשחק בו , אולי טוב יותר מהממציאים עצמם , ועל ידי כך הוא חדל להיות לאומי ... . אנו היהודים יוצאים מן הכלל . רק לנו יש עדיין ספורט לאומי , לאומי כל כך , ששום עם בעולם לא ילמד אותו ממנו . והלוואי שאנו עצמנו לא נשכחהו ולא נזניחהו , אולם מתחרים לא יהיו לנו . הספורט הלאומי , שאני ממליץ עליו בלבביות בפני הנוער היהודי , שמו העליה החפשית . ללא כל ספק זהו הספורט האציל ביותר בעולם . ראשית : מטרתו אצילה , ששום מפורט לאומי אחר לא יוכל להצביע על דומה לה . טניס וכדורגל ופילוטה אינם סוף סוף אלא משחקי שעשועים , אתה מפתח את שריריך , אתה רוכש כבוד לעצמך , או לכל היותר לקבוצתך , וזה הכול . הספורט הלאומי היהודי עוזר לפרוץ שער , שלפניו עומדים מיליונים של נפשות רעבות ; הוא עוזר לרכוש מולדת להמון חסר בית והופך אותו לעם . שאר מיני הספורט אינם סוף סוף אלא משחקים : הספורט שלנו הוא רצינות קדושה . אולם בעת ובעונה אחת יש בו המעלות של שאר מיני הספורטונוסף לכך גם מעלות רבות משלו , שבמשחקים אחרים אינם בנמצא . אותו העורך םקוט , כשהוא כתב על שחקן הקריקט גרייס , אמר : "הכול למדנו ממנו , סבלנות , עקשנות ולויאליות " ... אולם מה אפשר היה ללמוד מקריקט , בהשוואה לים ההשכלה והחינוך , שדור צעיר יכול לשאוב
|
|