|
|
עמוד:238
שמנו "החלק הרומני , " ( כלומר עולים מרומניה . ( בחלק האחורי של האניה רוכזה המחצית השניה של העולים , שם היו רק יוצאי פולין , לכן גם קראו לחלק ההוא ה"חלק הפולני . " העובדה שהללו היו כולם בני ארץ אחת המעיטה את סיבות המריבות והקטטות ולכן היה שם יותר שקט מאשר בחלקים האחרים . בחלק שלנו הייתה "תיבת נוח" בזעיר אנפין , אבל בלי השלום שבתוכה . פליטי גרמניה אשר עלו מצרפת התגוררו לחוד , דברו ביניהם גרמנית והביטו בחשד עלינו שמא נגנוב מהם , או אולי גם "נאכל" אחד מהם . עולי פולין לא היו ברובם משום תנועת נוער , התלוננו כל הזמן שאנחנו האשמים בזה , שצר להם המקום וקללו אותנו קללות נמרצות . כל פעם שהעיק להם משהו על הלב הופנה זעמם נגדנו . מיד הוברר לנו שהשקט ששרר ב"תיבת נוח" היה דבר יקר המציאות , ושכאן לא ישנה הנס הזה . אחרי שהנחנו את תרמילינו ואת מזוודותינו , עלינו על הסיפון לראות קצת אור ולשמוע מה יהיה אתנו להבא . שם נודע לנו , שכל יום תמלא את תפקידי השרות והשמירה באניה "קבוצה ארצית" אחרת ושהיום , היום הראשון שלנו באניה , הוטל עלינו תפקיד זה . את ארוחת הצהריים לא אכלנו , מפני שלא ידענו כיצד ואיפה יש לקבל אותה וגם מפני שהיינו יותר מדי עייפים מטלטולי הדרך . בשעה שלוש אחר הצהריים התחילו להגיע עגלות עם מטעני צידה לנסיעה . עבדנו בהטענת שקים ופחים עם חלב משומר . אהרי זה העמדנו משמר בן ארבעה אנשים על המדרגות המובילות לחדר המנהל הראשי וארגנו את חלוקת ארוחת הערב . סדר ארוחת הערב היה כדלקמן : באופן פתאומי הופיע צעיר אחד על הסולם המוביל ממחצית האניה שלנו לסיפון הקברניט וצעק "הקשב . " כנראה , שאלה שבאו לפנינו כבר שמעו את המלה העברית הזאת וידעו את פירושה . רוב הנוסעים נשתתקו פתאום . הבחור המשיר את דבריו ביידיש ובקול חזק הודיע : הולכים לאכול בסדר הבא : בראשונה החולים והנשים , אחר כך הפאריסאים , הפולנים והרומנים . לפני הכרזתו , נצטווינו להעמיד משמרות על יד כל החורים המובילים מהסיפון ל '' קטקומבות" ולשלוח למטה את כל הגברים שנמצאו אותה שעה במקרה על הסיפון . לשום גבר לא היתה רשות לעלות על הסיפון , טרם שעלו החולים והנשים . כל אחד אחז בידו צלחת וכף מאלומיניום . אחרי שהנשים גמרו לעלות התחלנו להרשות לעלות בהדרגה גם לגברים לפי ארצות מוצאם , אבל מי יבחין בין "פאריםאי" ו"פולני" או "רומני" ל הייתי בין האחרונים , שהלכו לאכול , מפני שעזרתי לארגן את המשיירות . כשיצאו כולם נכנסנו גם אנו לתור עם הצלחות בידינו והתחלנו להתקדם לפי הקצב הכללי . כל חמש דקות התקדמנו צעד אחד
|
|