|
|
עמוד:192
מפקד האניה הוא עתה בלאס . זו הייתה דרישתם המפורשת של הנוסעים' שרובם עתה נוסעי ג'פו" לשעבר . בלאם יוצא לאתונה לחדש את הקשרים " עם מרכזי העליה בי , אך אין בשורות טובות בפיו . הידיעות מן הארץ אומרות כי החופים נשמרים בקפדנות . סירות משטרה ממונעות מסיירות בלי הרף לאורך חופי הארץ , אוירוני המשטרה בולשים על פני הים ומשמרות היבשה הוגברו גם הם . צריך לחכות עד יעבור זעם . אין להיכנס ישר ללוע האויב . ובינתיים נדונים הנוסעים לחיי ניוון . יום רודף יומ' אין כל סימן לתזוזה . רוב הנוסעים סרוחים על מצעיהם , נטולי רצון לעסוק אפילו בענינים היומיומיים ההכרחיים , שמירת הנקיון וכדומה . ומשתרבה העזובה וגובר השעמום שוב מתגנב הספק ומכרסם בלבבות . מה טעם בחיים חסרי תכלית אלהן האם לא מוטב ליפול בידי משטרת הארץ ? והנה צרה חדשה נתרגשה עליהם . המלחים הכריזו כי אין הם מוכנים להמשיך במסע איז קץ זה . לא הועילו כל ההפצרות , השידולים והאיומים . יום אחד ארזו את חפציהם והסתלקו מן האניה . רב החובל שרצה גם הוא להצטרף אליהם נעצר על ידי מפקדת השיירה והופקדה עליו שמירה . נגוזה קרן התקווה האחרונה . כעת חודר היאוש גם ללב אנשי הפיקוד ומרפה את ידיהם . האנשים מרגישים כי הותרה הרצועה והם פורקים כל עול משמעת . איש הישר בעיניו יעשה . בימים הבאים עושה בלאס מאמצים נואשים להשיג צוות מלחים חדש . הוא נוחל אכזבות בלי סוף . שמע האניה האומללה הגיע לכל המפנים שבנמלי יוון , רובם אינם רוצים כלל לשמוע להצעותיו , ואלה המוכנים — דורשים תשלום כל כך מופרז , שאין בכוחו לעמוד בו . לילה לילה הוא מנהל שיחות טלפוניות עם בוקרםט , ורשה , ציריך ופאריס . בכל פעם מבטיחים לו כי הישועה קרובה , נעשים מאמצים בלתי פוםקים לחלץ אותם ממצבם . אך הענין אינו זז . דומה כאילו כל המכשולים שבעולם חברו יחד לחסום להם את דרכם . ברם , לכל דבר יש קץ . ערב חג הפסח . כאילו רוח רעננה עברה על פני האניה . כל הנוסעים התנערו מרפיונם , החלו להתקדש לקראת החג . כולם מתרחצים , מתגלחים , מכבסים ולובשים בגדי חג . מבצע נקיץ יסודי נערך גם באולמות ובמעברים , על הסיפון ובכל פינה ופינה , דוגמת ימי ערב פסח בבית אבא ואמא . ותוך כדי כך עשתה לה כנפיים השמועה כי הגיע מברק מן הארץ ובו פקודת ההפלגה . עוד תוכן המברק משמש שיחת הכל ומעלה חיוך של תקווה על כל פנים — נראתה מרחוק סירת מנוע מתקרבת במהירות לאניה . ממנה יוצאים מלחים ומעלים על הסיפון את מטענם , בלומר , מאמציו של בלאס הוכתרו בסופו של דבר בהצלחה . והתכונה בין המלחים היא מרובה , הכל נעשה בחפזון , כאילו התכונני לזבח פסח ... וכעבור שעה קלה הוסקו הדודים והמכונות החלו ברעשן . ורעש זה , שבימי הנסיעה הארוכים כבר היה לנוסעים לזרה , כעת הוא לאזניהם כסימפוניה שמימית .
|
|