|
|
עמוד:185
ריח זעה עד כדי מחנק . כל אחד משתדל לשפר את מקומו ואת מצבו ונתקל בהתנגדות חברו . אנשי "ג'פו" שנסעו באנייתם בתנאים נוחים למדי , משופעים במזון וחפשים מכל משמעת נפלו לתוך משטר של משמעת חמורה , משטר של קיצוב מזון ומים וצפיפות איומה . בכל אשר תדרוך כף רגלם — גושי בני אדם עייפים , תשושים ומדודים מטלטולי דרך ארוכים וממצב של רעב למחצה הנמשך זה שבוע ת . כבר בראשית צעדיהם ב"קאטינא" נוכחו לדעת שימים קש ם צפויים להם , אך במקום להשלים עם המצב הבלתי נמנע ולהסתגל למשטר הקיים כדי להקל על חייהם ועל חיי חבריהם מציליהם , החלו לרטון ולהתקומם . הם שכחו חיש מהר את הסכנה שבה נמצאו לפני שעות מספר ובמקום רגשי ההודיה והשמחה והאושר על הנס הגדול שקרה להם — השתלטו עליהם רגשי תרעומת וזעם , שהתפרצו כבר בשעותיהם הראשונות באניה . וקרה הדבר בגינם של התרמילים : לפי פקודתו של ד"ר פאול נערמו כל התרמילים של אנשי "ג'פ , " בערימה על סיפון האניה ועליהם הופקדה שמירה . פאול למוד הנסיון המר , מצא לנכון להחרים למחסן האספקה הכללי את כל מצרכי המזון שנימצאו בבעלותם של אנשי "ג'פו , " ועל כן הורה להוצ'א מן התרמילים כל דבר מאכל ומשקה . דבר זה גרם לסערת רוחות בין אנשי "ג'פו . " הם לא רצו להבין שבתנאי חיים כאלה לא יתכן שחלק מן הנוסעים יצפו בכליון עינים ובסבלנות לתורם לקבלת האוכל בזמנים קבועים ובמנות קצובות , ואילו חלק ישמרו לעצמם בתרמיליהם מצרכ ם ויאכלום בכל שעה שיעלה רצון לפניהם . גם סידור המקומ ת לאנשים עוררו התרגשות ורוגז . רבים מאנשי "ג'פו" לא אבו להשלים עם המקומות שהוקצו להם . הם דרשו מקומות טובים יותר , רבים היו הטוענים , ששלמו עבור נסיעה בתנאים נוחים , ואין זה מענינם שקרה אסון לאניתם . הפ קוד חייב לאפשר להם את המשך הנסיעה בתנאים מתקבלים על דעתם . בתוך סערת הרוחות והבהלה הכללית כינסו המפקדים אסיפה רבתי על סיפון האניה . בקושי רב עלה ב'דיהם להשקיט את הקהל ולהשמיע דבריהם : דברי הודיה על הנס שקרה , דברי תוכחה על התנהגות הנוסעים ודברים כבושים שנימה של איום בהם — התראה ברורה , שכל מי שלא יציית לסדר הקיים — יינקטו כלפיו אמצעים . ד"ר פאול , אחרון הנואמים , אמר : " הייתם בסכנה גדולה . אנו הצלנו אתכם ונביאכם למטרה הנכספת . אנו נודדים בים זה ימים רבים למודי סבל , מחלית ורעב . מצרכי המזין שברשותנו מועטים ויספיקו לימים אחדים בלבד , ובקשתי היא אליכם , אנשי "ג'פו , " אל תקשו את הנסיעה לא על עצמכם ולא עלינו , מטרתנו מטרתכם , אחינו אתם ונחלק עמכם את פרוסת לחמנו האחרונה ולא יהיה הבדל בין אנשינו ואנשיכם . ברם , אני דורש מכם משמעת מוחלטת ואנו מצדנו נעשה כל מאמץ להקל על תנאי הנסיעה והננו מקוים שבקרוב נגיע בשמחה לחופי ארצנו ואז ייתמו כל םבלותינו . " אולם דבריו ההגיוניים של מפקד "קאטינא" לא נתקבלו על דעתם של
|
|