|
|
עמוד:182
גדולות , וכאשר האנשים שבעים הם נוחים במזגם ומקבלים כל הוראה ברוח טובה . לפי כל הנתונים לא יעברו אלא ימים ספורים והם יורידו בהצלחה את העולים לחוף והמפקדים' טרכטמן ובלאס , יחזרו עם האניה לקבל שיירת נ 1 סעימ חדשה . היה ליל ירח בהיר . הים שקט . האנשים שקועים בשנתם ובוודאי הם חולמים על היום המאושר הממשמש ובא . האניה מפליגה במלוא מהירותה וחופי יוון ואייר . נשארים הרחק הרחק מאחוריה . לפתע פלח את דממת הלילה קול רעש מחריש אזניים . נדמה היה שרעם נורא מתגלגל על פני הסיפון . זעזוע קשה עבר את האניה . כאילו התנקשה בכוח באיזה מכשול . דממה . ושוב רעש עצום וזעזוע והאניה עמדה מלכת . האנשים נזרקו ממצעיהם ונתעוררו בבהלה . עוד הם תמהים לדעת מה פשר הדבר — והאניה משמיעה אנקה ונוטה לצדדים — תחילה לצד אחד ואחר כך למשנהו . ראשונים על הסיפון הם אנשי הפיקוד . מאחוריהם קהל הנוסעים . רב החובל עומד המום ואינו מוציא הגה מפיו . המכונאי הראשי , שידע קצת רוסית , צועק לעומתם ! יינצל כל מי שיכול ! " עד מהרה נתברר שהאניה עלתה על סלע ענק " דרומית לאי כרתים , כשלושה מילים מן החוף . הקהל נצטווה לרדת אל מתחת לסיפון . הדבר הראשון שיש לעשותו הוא להשקיט את הרוחות ולהפיג את הבהלה שתקפה את הכל . מסבירים לעולים , שהאניה עלתה על שרטון וכדי לחלצה ממנו יש צורך להקל על משאה . על כן יורדו מן האניה כמאתיים איש — בראשונה הנשים והילדים . על יד פתח הסיפון הועמד משמר כדי לעצור בעד זרימת האנשים לסיפון ולמנוע הידחקות ואנדרלמוסיה . גם ליד שתי הפירצות בתחתית האניה שדרכם פרצו המים לאניה הועמדו משמרות של בית"רים כדי . למנוע בעד הנוסעים מלגשת למקום ולהפיץ את השמועה המחרידה על רוע מצבם . הביתי'רי דב ברגר אוסף קבוצת אנשים ומתיישב לשחק קלפים , כאילו לא קרר . כלום ומפיג בכך את הבהלה הגדולה שנשתררה . מן הסיפון מורדות לים הסירות המעטות שנשארו ברשותם , אולם מיד חודרים לתוכן מים כי הן מלאות פירצות ובלתי כשרות לשימוש . צופרי האניה מיללים במלוא כוחם . לחלל האויר נשלחות רקיטות צבעוניות והטלגרף פולט קריאות עזרה בלתי פוםקות . הנשים שנצטוו לעלות על הסיפון — נרעשות ונפחדות . והנה מבחינים בסירת דייגים העוברת בקרבת מקום . מתחיל משא ומתן מייגע עם הדייגים על העברת האנשים לחוף . הם דורשים תשלום במטבע זר וסכום לגמרי לא מבוטל . אך כלום יש ברירה ? מורידים לסירה כחמישים נשים וילדים והיא מפליגה לחוף . כעת מרשים לאנשים לעלות על הסיפון בקבוצות בנות עשרה נוסעים . הדוחק במדרגות הוא איום , כל מי שכוחו עמו משתדל להיות בין הראשונים , כאילו שם למעלה , על הסיפון , מצפה הישועה . המשמרות אינם עומדים מול לחץ הזורמים לסיפון . הכל מתפזרים על פני הסיפון ונוכחים לדעת שההצלה היא עדיין מהם והלאה . מגייסים את הנוסעים לשאיבת המים מן האניה במשאבות יד שהיו באניה , אולם אין ברכה בעבודה ; כל שמרבים להוציא את המים הם גואים ועולים בבטן
|
|