|
|
עמוד:90
ומפוארים בתלבושות הלאומיות המקושטות בגווני המקום , שרו את שיריהם המםולםלים והנוגים . בדוברוניק — יוגוסלביה' חגגו ביום בואנו את יום הולדת המלך , כל העיר היפה והציורית על חומותיה והיכליה עתיקי היומין , היתה מוארת בפנסים בשלל צבעים , תזמורות צבאיות נגנו בכל ככר וחיילים וקצינים התבלטו ברחובות שהיו מלאים המון חוגג . אותו דבר גם בבארי שבדרום איטליה . בדיוק ביום בואנו חגגו שם את יריד המזרח . וגם שם שפע אורות , המון חוגג , תזמורות , תפאורות — שמחה וששון . אך לא כן באלבניה ; לדוראצ'ו — עיר הנמל הראשית והיחידה שיש בה רציף קטן אשר אניד . יכולה להתקרב אליו — הגענו בראש השנה . הצעתי לחברי פלוגתי להשאר באניה מבלי ליטול מהם את הרשות לרדת העירה ירידה בודדת , כי מה יש לראות שם , בכפר קטן ובודד של ארץ פרועה ופראית , שתושביה לא ראו מסילת ברזל מימיהם ? כעבור מספר שעות חזרו אחדים מן הבית"רים הפולנים וסיפרו כי הצליחו להתפלל . י- להתפלל ? — כן . הם מצאו שלוש משפחות יהודיות , שלא יכלו לערוך מנין והנה באו הבית"רים לעזרתם . ראש היהודים בדוראצ'ו , שראה נס בדבר , בא בכבודו ובעצמו לראות ולהכיר את המפקד ולהורות לו על בחורי החמד . מפיו נודע , כי ציוני הוא וכי ציונים הם כמעט כל יהודי אלבניה . — מי אתם — ? שאל מר כהן בעברית צחה . — נוער של זיבוטינםקי . — ז'בוטינסקי , יוזם הגדוד העברי ? אדם גדול ! בבקשה מכם , כשהאניה תזוז , שירו נא את "עוד לא אבדה / ' עשינו כרצונו . כשהמלחים הרימו את העוגן — הסתדרנו לאורך המעקה ופתחנו ב"התקוה . " והייתה זאת תמונה בלתי נשכחת . מר כהן עמד עמידת דום על הרציף . פניו רציניים ומתוחים , שפתיו דובבו את חרוזי ההמנון כתפילה , וידו מוחה את דמעות ההתרגשות " ... ברם , לא הכל היה כל כך אידילי כמתואר . הדאגה החלה מכרסמת בלבו של גלילי . האניה המובטחת מיוון מתמהמהת לבוא ובינתיים אזל כספם — ואיך יחזיקו מעמד ? גלילי מטלגרף ומטלפן בלי הרף ליוון . הוא מקבל הבטחות על גבי הבטחות אולם הספינה אינה מגיעה . באחד הימים בא אליו יווני שאמר כי נשלח במיוחד להודיעו , שימתין עוד ימים מספר עד בוא הספינה . ואמנם , עד מהרה הגיעו לנמל שתי ספינות שאחת מהן הייתה מיועדת לעולים .
|
|