|
|
עמוד:35
וקבלתן בארץ . באותה תקופה' בשנת ' 1932 התקיימה בווינה מועצה עולמית של בית"ר והנציגים הארצישראליים העלו את הבעיה בפני המועצה . אחרי דיונים בבעייה הוחלט . שיצחק ילין , אשר השתתף במועצה , יםע לפולין למצוא הסדר מניח את הדעת בענין זה . בפולין בא ילין בדברים עם הצה"ר והוחלט שקבלת העולים דרך הגבולות תהיה בידי הנהלת פלוגות הגיוס . נקבע צופן לקשר בין ילין לחבריו בארץ והוסכם שהוא יצא בראש קבוצת עולים ויובילם לארץ . בא תו זמן נעשתה ההעברה דרך הנקודות המקובלות קשה ביותר . המשטרה שמה מארבים והגבירה את השמירה והעברת העולים הייתה כרוכה בסכנת נפשות , מאסר וגירוש . יום אחד פנה להנהלת הפלוגות משה רוטשטיין , מפקד בית"ר בצפת , וסיפר שצירקסים מהכפרים הסמוכים לגבול — הציעו את שירותם בהעברת עולים תמורת תשלום מתאים , והדבר ייעשה כמעט ללא סיכון , היות והשמירה בגבול זה היא קלושה . ערב אחד יצאו שץ , רוטשטיין ועוד שני חברים עם הצירקסים לבדוק את המצב בגבולות . בסיורם הגיעו עד לקרבת צידון ונוכחו לדעת שאמנם אמת בפי הצירקסים . ילין וקבוצתו , שמנתה שלושים איש , היו הראשונים שעברו בנקודת גבול זו . במשך חדשים מספר — בסוף 1932 ובהתחלת — 1933 עברו במקום זה עוד חמש קבוצות , עד שהמשטרה התחקתה על עקבותיהם . רוטשטיין נאסר באשמת הברחת עולים . נאסרו מספר צירקסים . שץ כמעט ונפל בידי המשטרה וברגע האחרון הצליח להתחמק באוטובוס ערבי — והעברת העולים במקום זה נפסקה לחלוטין . במשך השנים 1934—1930 העבירו אנשי בית"ר והצה"ר לארץ , דרך גבולות הצפון , כמה אלפי עולים .
|
|