|
|
עמוד:177
למפקדה של "שרה א "' ואות הצטיינות בדרגה נמוכה יותר לקציניה . אך הידיעה על כר הגיעה לאוזני הערבים הקיצונים וגרמה לשערוריה , שבעקבותיה נאלץ הביי לדחות את בקשת שייך אל מדינה . כפי שכבר סופר לעיל , לא נצטמצמו ביקורינו בבירת טוניס בלבד . בקרתי בכמה מערי השדה בלווית קציני , בין השאר ב"סוסה '' ב"קבס" וב"קרת חדשר , " . ונתקבלנו בהן בהתלהבות רבה . רק על ביקור אחד ברצוני לספר , אף כי בעצמי לא השתתפתי בו . יום אחד בשבתי בתאי ב"שרה אי / ' באו לבקרני שלושה יהודים מן האי ג'רבה , שנשלחו במיוחד כדי להזמיננו לביקור אצלם . שלושה ארזים , בני הגזע השמי , ניצבו לפני . גברים יפי תואר כאלה לא פגשתי מימי . הם היו לבושים לבוש טוניסאי ערבי מסורתי , חבושי "שאשיר " . אדומה לראשם , וכל עצמם נראו בעיני כנסיכי מזרח קדומים מסיפורי אלף לילה ולילה . גם בדרך דיבורם והתנהגותם ניכרה מידת האצילות וההדר . הם סיפרו לי על האי המופלא הזה בו חיים יהודים מימי חורבן בית ראשון , שומרים בקפדנות על מצוות התורה וחולמים על "השנה הבאה בירושלים . " ההבדל בין יהודי ג'רבת לבין שאר יהודי טוניס ניכר מיד . הצעירים שעמדו לפני התנכרו בהשתייכותם לגזע מיוחד במינו , גזע פטריארכלי , בני עם קדוש . כל סימני הגיטו היהודי , כל ארשת פני יהודי הגולה של רדיפות ותלאות , לא נראו בפניהם , — לא בהופעתם החיצונית ולא בהליכותיהם . יהודי גירבח הם בני שבט עברי לוחם' קנאי לדתו ונכונים להקריב חייהם על כבוד עמם ואמונתם . הם ספרו לי , כי הערבים הגרים בשכנותם אינם מעזים להתנקש ביהודי מעולם ואף לא לפגוע בדת ישראל בכל צורה שהיא . צר היה לי שלא עלה בידי לבקר בג'רבה . באייבםקי , שעמד בראש משלחת של קצינים ופרחי קצונד , מ"שרה א "' לאותו אי מופלא , חזר מן הביקור , בו נתקבלו בכבוד מלכים , מלא התפעלות ורשמים . " ארץ משונה — , " כתב באייבסקי ביומנו , שקטעים ממנו נתפרסמו בעתון " הארץ" מיום — , 15 . 2 . 48 "ויזירים גדולים , לבושים "סמוקינגים / ' והרב הראשי ב"שאשיה / ' גלימת ריקמתים , ו"גאנדורה" האבילית , המופשלת הפשלה ציורית מאד מעל לכתף השמאלית , מכניס את אורחיו לטרקלין , שריצפתו ריצפת פסיפס וכל רהיטיו הם שטיחים , כרי צבעונין ודלפקים קטנים , בעלי שמונה צלעות , ומקריב את " הכיבוד" בצלחת נחושת אחת , לעשרים איש . ובמקום כפות ומזלגות — חמש אצבעות היד . לא מחמת דלות בידואית , אלא מתוך יחס ביטול אמיתי , מעומקא דליבא , למותרות נוסח אירופה . אך כלים קלוקלים הם אלה , שהביאו בחורינו מצרפת : מלבוש שאינו נוח ללבשו ; רהיטים , שנוח לבעל הבית להושיב בהם את אורחיו , אם יש את נפשו שלא יאריכו בישיבה ! מזלגות כדי שהאורח יידקר בלשונו , או ינקר בשיניו ויחסוך פיו מלאכול נתח מיוחד ; ותבשילים , שכל האוכל אותם רעב שבעתיים . אמנם דברי קיטרוג אלה על נושא אירופה , — לא מפי הרב הראשי שמעתי , אלא מאחד היהודים הטוניסאים . אך מחשבה זו אחת היא לכל בני טוניס אלה . כלומר : המון העם , הזר עד היום להשפעת אירופה . " אותו יהודי לא היה בעצם בן טוניס , אלא תושב ג'רבה . הלא היא עיירה יהודית נידחת באחד מאיי טוניס . ג'רבה — עיר קטנה , שכולה יהודית , שלושת אלפים נפש בה . יהודים , שלא משו ממקומם במשך גי אלפי שנה . הם יושבים כאן "מחורבן בית ראשון . " וכולם עד אחד ... "כהנים . "
|
|