המזרח

עמוד:93

האירופי ולא הנהיג אילו הגבלות ; ובו בזמן נראה כמעט היעדר גמור של מחאה מתוך הכרה של הצד המדוכא — במידה שלא הסית אותו לכך , בהצלחה מועטת מאוד , התועמלן האירופי . אחר כך : הדת . האיסלאם הוא בוודאי דת נבונה ואצילה ; ואולם לא האיסלאם כאן העיקר , אלא זה , שהמזרח שואף להכניס את הדת אל כל פינות החיים . המזרח מכבד מאוד את חותמו האמיתי של ה' אלוהים והוא רוצה לראות אותו בכל : בקובץ החוקים , באופיר , של החקירה המדעית , בבילוי הזמן של אחמד ופאטימה , בבגד , במטבח , וכו י . המערב התייצב בתוקף מאחורי נקודת המבט , שברשותה של הדת הוקצה שטח קבוע , שאין לה לצאת מתחומיו : זהו יחסו הפנימי של האדם אל האלוהות . לא בחקיקת חוקים , לא בפילוסופיה , לא במדע , לא בדיאטה של עמי המערב התרבותיים אין הדת מתערבת ; בחיים המשפחתיים מצטמצמת השפעתה בטקס החגים , ואולם אינה קובעת אף אחד מן הצדדים הפעילים של חיי הבית . יותר מכל זה בא לידי גילוי במצבה של האשה . זהו , כנראה , המקל הרציני ביותר והטראגי ביותר הנתון בגלגלי המזרח . ריבוי הנשים , ההרמון והצעיף אינם דת והווי בלבד : שני המוסדות הללו משפיעים השפעה עצומה על כל האווירה הציבורית . לא דבר קטן הוא , כשאדם גדל בהכרה , שאמו אינה אדם בעל ערר , אלא רק אנתרויפויאיד ; פניה ושערותיה יש בהן משום אי נימוסיות ; צריך להחזיק אותה מאחורי המנעול והבריח , ואם לא — תחטא ; בכלל — היא קניינו הפרטי של הגבר ונוצרה כדי לשעשע אותו , והיא לא היחידה במינה ; וכאלו הן גם אחיותיו , וכזו תהא גם אשתו . "כל צרתנו היא בזה , " אמרו התורכים הצעירים עוד בשנת , 1908 "שאנו כולנו בני שפחות הננו . " אפשר עוד להמשיך בספירה זו של סגולותיו המיוחדות במינן של ה"מזרח . " אבל לא כדאי . כאן אני צופה מראש טענה אחת נגדי ו כלום בכל מקום המזרח הוא כזה ? וכלום תמיד היד , כזה ? תורכיה ביטלה עכשיו את התרבוש ואת הצעיף , פתחה לרווחה את דלתות ההרמון ואפילו חיסלה את הכליפות . מצרים חיה חיים מלאים מחאה ציבורית . בימי הביניים , כשכל המערב כולו היה שקוע בתרדמה , שמר המזרח בלבד על המסורת של חקירה מדעית חופשית . ולהיפך , לפני כמה מאות שנים הציג לפנינו המערב בדיוק אותה תמונה , שאתה קורא לה תמונה מזרחית : הדת חינקה את החיים ואת המחשבה , העריצות לא נתקלה בהתנגדות , האשה נחשבה לקניין פרטי ולחםץ , שמשתעשעים

לעמוד קודם  |  לעמוד הבא