|
|
עמוד:93
יתכן' שטגויעו ? "מוצלחת * כדאית או שאינמ siwni יתגן , ש » יא אפשרית מבחינה אוביקטיבית או שהיא בלתי אפשרית . על כל פנים . התנאי המוקדם להצלחתה הוא — יציאת רוב בנינם ורוב מנינם של היהודים . המסקנה הזאת נכונה , בשינויי נוסח קלים' גם לגבי "לאומיות המיעוט : * בין אם תכנית זו ניתנת להתגשם ובין אם לא — הרי התנאי המוקדם להצלחתה הוא : יציאת רוג בנינם ורוב מנינם של היחודימ . אין המחבר מתכוון בשום פנים להגיד , כי עלינו לעזוב כל תקוה , שנוכל להבטיח בזמן מן הזמנים קיום הוגן ונורמאלי ליהודים באזור הזה של הגולה . להפך : המחבר מאמין עד היום , שהדבר הוא בגדר האפשרות . אבל התנאי המוקדם לכל תקוה שכזו הוא : יציאת רוב בנינם ורוב מנינם של היהודים . שאלה זו פוגעת באופן קשה כל כך ברגישותם של הרבה אנשינו , שהמחבר מרשה לעצמו להעיר כאן הערות אחדות ב"גוף ראשון . * אני מזהיר את אחי היהודים ( אם הם זקוקים עדיין לאזהרה > אני כשלעצמי מטיל ספק בדבר , ( כי שיווי זכויות הוא , במקרה הטוב ביותר , מין נכס שביר מאד , שנוח לאבדו ככלי זכוכית , ושיש לטפל בו ולהכניסו לשימוש מתוד זהירות , מתינות וטאקט . לפני כעשר שנים זכיתי להכיר ג'נטלמן יהודי בפריז , ש"יחוס האבות * שלו על אדמת צרפת הגיע עד המאה השבע עשרה , והמלה "צרפת , " כשהיא חוזרת ונשנית עשר פעמים , היתה לו ל " עשרת הדברות * החקוקות על לוח לבו . הוא לא אמר מעולם יהודי" אלא "איזראליט : " הוא האמין " בכל לבו ובכל מאודו באותה התורה , שהיתר . ידועה לפני שני דורות "איזראליטיים" כתורת "התעודה * ' כלומר — הוא האמין' כי
|
|