|
|
עמוד:118
להכניסם' הרי מכניסים אותם מתון רחמנות' או הודות לשידולים והפצרות' או עקב לחץ ידידותי : אכן' זוהי זכות כניסה עלובה מאד . והנה מבזבזים זמן' מאמצים והזדמנויות וזורעים את זרע הלעגה , אשר יצמיח צרות רבות לעתיד : צרות לפליטים' לארצות מכניסות האורחים ולעולם כולו . יש רק צד אחד בתכנית זו , המנחם והמעודד , והוא — צמצום היקפה » כי תכנית זו מן ההכרח שתשאר מצומצמת , הואיל ואי רצונם של העמים לנהוג במרת הכנסת אורחים' שאי אפשר לקיימה כהלכה' גדל והולך מיום ליום . שני קוים שונים של מדיניות מסתמנים בתוך התהו ובהו הזה : שיטת "ההסתננות" של יחידים מצד אחד , ושיטה של ישוב קיבוצים מצד שני ( פעמים משתמשים במונח "התישבות * במקום " ישוב קיבוצים . ('' ההפרש ביניהם הוא כפול . "ההסתננות" ( אם נדון בה תחלה ) היתה אופינית בשביל כל הגירתנו מעבר לימים ( חוץ מן העליה לארץ ישראל ) בחמשים השנים האחרונות : "מהגרים" אין להם מטבעם כל שאיפה ליצור אורגאניזם חברתי חדש ו הם מוצאים לפניהם גוף חברתי מן המוכן ומחפשים להם את המקומות הפנויים' שבהם יוכלו למצוא או ליצור נקודת אחיזה לעצמם . לא כן ה"מישבים . * הללו הם בני אדם , המהגרים בצבור לאזורים ריקים ורחבי ידים' בכדי ליצור גוף חברתי חדש במקום שהיה פנוי עד עכשו 8 כל גוף חברתי בכלל . ההפרש השני נוגע לעצם עניגנו יותר מן הראשון' וזה טיבו : "ההסתננות" מביאה לידי הקמת גיטאות חדשים' ואילו ההתישבות' או " ישוב הקיבוצים" ' היא מושג הקרוב פחות או יותר לרעיון ה"טריטוריאליסטי , " לרעיון של מדינה יהודית , או מחוז יהודי ' או כמה מחוזות יהודיים . התפקיד היחידי , ההולם את הועד הבין מםשלתי — עד כמה
|
|