|
|
עמוד:67
הקיטור ולקטר . התעשיה היתה מסוגלת עד"ן לקלוט את עודף האנשים העובדים ולדרוש עובדים נוספים ; ביחוד , כמובן , באירופה המזרחית הנחשלת , במקום שהתקדמותו של ה"רובוט" היתה אטית , לפי טבע הדברים . אבל בבקוע שחרה של המאה העשרים נשתנה בהדרגה היחס הזח בין גידול הייצור והתרחבות השווקים בכיוון ההפוך : כושר הייצור של המכונות , שהונעו מעתה ע"י מנועים אשר פריונם גדול מפדיון מכונת הקיטור הישנה , החל להתרבות בפרוגרסיה גיאומטרית , ואילו התרחבות השווקים הואטה באופן טבעי . כתוצאת ההופעה הזאת , שנתגלתה במילואה לכל עין רק בשנות העשרים של המאה הנוכחית , גדל מספר מחוסרי העבודה , והם ,, עלו בדרגה : " מרזרבה שוטפת ומעוטת מספר באופן יחסי ( בתנאים נורמליים , ( כפי שהיו קיימים לפני כן' עלו מחוסרי העבודה למדרגה של מעמד חברתי הקיים קיום קבע > מעמד , שמספר חבריו רב מאד—אפילו בתנאים נורמאליים . דומה , כאילו התעשיה המודרנית אינה זקוקה עוד לפועלים ! ויתכן , שבקרוב תתעורר השאלה , עד מתי ישמור "הפרולטריון" במובן המרכסיסטי , הקלאסי של המלה , על ,, היחו " 0 שלו בתור אחד הגורמים העיקריים בייצור התעשיתי ? דומה , שאת המגמה הזאת בהתפתחות הסוציאלית אפשר לבלום רק בתנאים בלתי נורמליים ! בארצות המתקדמות מבחינה טכנית — וגרמניה בכללן — ע"י מרוץ ההזדיינות , בארצות הנחשלות והמוזנחות , כגון רוסיה הסוביטית , שבה נחשב פועל , המוציא את כמות העבודה שמוציא פועל בינוני במערב , ל"סטאחאנוביץ" ואילו הפועל הבינוני המקומי אינו בהשוואה אליו אלא רשלן ועצלן — ע"י נסיון מבוהל להגשים ב"תכנית חמש השנים" את אשר הגשים המערב במשך חמשים שנה . ברור , ששתי הפעולות המזורזות האלה אינן אלא תרופה לשעה . המקרים האלה הם יוצאים מן הכלל , ואילו הכלל הוא ,
|
|