|
|
עמוד:258
תקיעה לייד הכותל המערבי כך נתגלגלה למשה סגל זכות חדשה להיות ראשון לתוקעי השופר אחר נעילה ביום הכיפורים לייד הכותל המערבי , על אפו של האיסור החדש מטעם הממשלה הבריטית , אחר דיון בוועדה בינלאומית שקיבלה את אישורה של מועצת חבר הלאומים . איסור זה ראוי היה לפורשו כפגיעה לאומית חמורה , וכניסיון לנתק מסורת מקודשת מדורות לגבי התפילה ביום הקדוש ביותר לייד המקום הקדוש ביותר לעם . דומה היה הדבר , כאילו קיבל היישוב את דינה של גזירה זו הקובעת תקדים חדש , מתוך נטייתו לזלזל בערכי רוח שלא יימדו ולא יישקלו , ולהשתבח בכול מעשה קטן , בבנייה ובייחוד בהתייש בות , כאילו מובטח לו שצירופם של מעשה מעשה למעשים יכריע בסופו של דבר . משה סגל , החרד במצוות ולמצוות , התפלל לייד הכותל ביום הכיפורים עד לסופה של התפילה , עד לנעילה , ועד לתקיעה בשופר - שהוא תקע בו תקיעה גדולה , להפתעתו של קהל המתפללים , שוויתר בלבו , ומוכן היה ללכת לשמוע את התקיעה בבית המדרש הסמוך , ולהפתעתם של השוטרים הבריטיים , שומרי הסדר לפי ההוראות הממשלתיות "המישטרתיות . משה סגל נאסר , זכה לברכתו של הרב הראשי א '' י קוק , ואף להש תחררותו בעזרתו . כך נקבעה מסורת חדשה - לתקוע לאחר נעילה לייד הכותל , בכול התנאים , וללא התחשבות בגזירתם של השליטים , הבאים לעשות את רצונם של שונאי ציון . והיתה התקיעה פעולתה הראשונה של קבוצת האנשים , שנסתופפה בצלו של אחימאיר , ושנתבעה על ידו לפעולות , פעולות של מרדנות , להוכיח על ידן , שעם ישראל חי ושואף למדינתו ולא יוותר על שאיפתו זו בשום תנאי ואופן , ואפילו יהיו מוכנים לוויתורים נציגיו הרשמיים או המקובלים . קבוצה זו "י לא היה לה שם מלכתחילה , אלא ( 140 עי' ניב , אצ '' ל , א , 179 ואילך . שירתו של אורי צבי גרינברג עברה בזעזוע גדול על כל היישוב בציון . בשביל רבים - ואחימאיר עמם — היתה בה רעידת אדמה ממוטטת כל הישן . בזעזוע זה חשו אנשי השמאל הציוני , שמשורותיו יצאו השלושה - אורי צבי גרינברג , אב"א אחימאיר ויהושע ייבין - ומשנתנו את הדעת שערכיהם הישנים והמקודשים עליהם ללא הירהור אין עוד מובטחת להם אהדה טוטאלית מראש , ומתרבים המפקפקים , ואף נמ צאים המוכנים לזלזל בהם , נתמלאו פחד ותימה . מפחד ומחימה לא היססו מלבוא בדברי השמצה על הצה"ר ובית"ר , על ז'בוטינסקי מחולל התנועה , ואף על ראשי המרדנים בתנועתם , שיצאו לדרכם החדשה . השלושה נפסלו מכול וכול , ואף זכויותיהם הישנות בסיפרות ובעיתונות כאילו נשכחו להם . בשלושה ראו בוגדים , ואף ניסו לטעון , שהללו הם המשפיעים על ז'בוטינסקי . " 8 ברם לא היה בכוחם של גידופים בכתב ובעל פה למנוע את ההתעוררות שהגיע זמנה . בכוחה של התעוררות זו שלא לקבל כל מרות זרה , שלא לקבל כל גזירה , נתחייבו מופתים של מעשי יחיד , של נחשונים למרד . ( 135 סופרי 'הפועל הצעיר' ונואמי נזפא"י שלחו רסן מעטיהס ומפיותיהם בדבריהם נגד הריביזיוניסם ואישיו . החרו החזיקו אנשי 'השומר הצעיר ' , שלא בדקו במלים . ש . לנדקוטש / רכב / שלהם העז לכתוב ו 'קשה היתה השפעתם של הריני גאטיס , אשר בראשם התייצב "השילוש הבלתי קדוש ' , שפתח בהתקפה רבתי בשירה , בסיפור ובפובליציסטיקה על ציבור הפועלים המאורגן ברוח הפאשיםם והאנטימארכסיסם , אשר פשו באירופה בעת ההיא . השלישייה הזאת — אבא אחימאיר , א '' צ גרינברג , דיר י '' ה ייבין — השפיעה גם על ז'בוטינסקי , על דעותיו וסיגנונר . אורי צבי גרינברג מתכנה במשיכת עטו של זה ו 'נביא השקר ' . עי' קובץ לזכרו של ש . לנדקוטש , עמי . 248—241 מן השינאה המיפלגתית הגיעו אל שלילתה של שירת אורי צבי גרינברג , שהיתה זה לא כבר מקובלת ביותר ואף נערצת . דומה הדבר , שרק שינאה מפעפעת היה בה כדי להעביר על הדעת בכתיבת הביקורת הסיפרותית על יצירתו של אורי צבי גרינברג בנוסחו ובסיגנונו של ד . כנעני ב'לנוגה עץ רקב' . ( 1950 ) למותר בימים אלה — ימים שלאחר מילחמת ששת הימים — שבהם מוגה ספרנו , להתעכב ולגנות את זריקת הבוץ שבתואר הגנאי 'נביא שקר . ' שירתו המדינית של איצ גרינברג ראויה להיקרא כנבואת אמת מתחילתה ועד סופה . ( 139 עי' מרחביה , הציונות , תעודות . 496—493
|
|