|
|
עמוד:210
את השכונות אבו כביר ונווה שאנן . הפעולה היתה מתואמת עם ישראל רוקח , סגן ראש העיר , וחלק גדול היה בה למשה רוזנברג , סגנו של הלפרן , ולשמואל הלוי . כשנודע לחיים אליהו מפי הקצין ספקטור על החלטתה של ה'הגנה' לפנות - אחר הבהלה הגדולה עם נפילת בנימין גולדברג , בנו של י"ל גולדברג , — את שכונת שפירא המוקפת ערבים , לא התבושש הלפרן לעשות מייד להגנת המקום ולהצלתו — עד לבואה של יחידת צבא בריטי . הלפרן , משה ומיכאל רוזנברג ובאייבסקי חדרו לשכונה , החזיקו בה מעמד , ויצאו ממנה בשלום . הלפרן נתבקש מטעם סגן ראש העיר , ביוזמתו של הד" ר משה כהן , ללכת ולהציל את 'שכונת השכנים' בצפון . הלפרן וחבריו ותלמידיו אף החזירו את תושביה יוצאי בולגאריה לבתיהם , והשכונה ניצלה . עוד קבוצות בראשותם של חברי בית '' ר פעלו באיזור תל אביב , ועמם מחברי בית '' ר , אוהדים וסתם יהודים . ארבר עמד בראש קבוצה בנווה שלום נגד פורעים . בפיקודו של הד"ר יונה ( פתי ליך ) / רון , / מפקד גדוד , 41 רב סרן מצבא גר מאניה של הקיסר , עמדה קבוצה פעילה בבית מוגרבי בקצה רחוב הרצל , נגד פורעים מאבו כביר וסלמה . הקבוצות תיאמו פעולתן עם קבוצות אחרות מן ה'הגנה' . « אחר הפעולה במיזרח תל אביב - סיפר משה סגל - הוזמנו תלמידי בית הספר והמדריכים אל מיפקדת ה'הגנה' ( בביית האדומ של 'סולל בונה , ' בדרך פתח תקווה , ( ובאולם סגור נערך שם מיסדר בפיקודו של הלפרן . את המיסדר קיבל ש"ד יפה , מראשי ה'הגנה' ומאנשי הגדודים העבריים במילחמת העולם הראשונה . יפה הודיע , שההליכה לאיזור האש לנווה שאנן בניגוד לפ קודת ה'הגנה' היתה הפרת מישמעת חמורה המחייבת עונש , אלא שפעולה זו הביאה הצלת לשכונות המיזרח , ולפיכך מגיע לעושיה פרס . אף הציע לעומדים במיסדר להציע את הפרס הרצוי . הלפרן צעד קדימה , ואמר : הפרס המבוקש הוא קבלת נקודת שמירה במקום המסוכן ביותר באיזור . יפה קיבל את ההצעה בברכה , וניתנה הוראה לשלב את הקבוצה במערכת ה'הגנה' ולמסור לפיקוחה את איזור כפר סומייל בצפון תל אביב . ואומנם גילו חיילי בית '' ר במישמתתיהם ובתפקידיהם מידה חדשה של תעוזה , שיש עמה אקטיביות - נכונות לפתוח באש לפני שהגיעה שעת הסכנה ממש . ואומנם היו הקורבנות שנתנה בית '' ר קורבנות של חיילים אקטיביים , ולא של אנשי מגן גרידא . פצועי בית" ר בתל אביב נפצעו כחיילים בתוך מערכה צבאית . מחברי בית '' ר חיפה נפל ישראל גראוור , בדרכו ( 108 עי' גוריון , 'חרות . 1962 . 10 . 7 ' , קשה להגדיר את מעמדו של בית הספר אף לעניין ה'הגנה ' . הלפרן ניהל משא ומתן עם מיפקדת ה'הננה' כתובע זכות של אוטונומיה ליחידתו . אין פירושו של דבר , שלא תיאם פעולה עם קבוצות ה'הגנה ' . לפי טדותו של שמואל הלוי היתה הקבוצה של ביהיס קבוצה של חברי ה'הגנה ' , ונקראה 'הפלוגה המעופפת' ( ואולי כך כינו עצמם החברים על פי פעולתם . ( הקבוצות שעמדו בראשן ארבר ודיר רון ( פרויליך ) פעלו בהתאמה גמורה עם קבוצות ה'הגנה ' . 'ספר תולדות ההגנה' ( ב , ( 367 מדבר בשלוש קבוצות ביתיריות , שפעלו בשכונת ברנר , נווה צדק , אבו כביר , ובשתי הפעולות של ביהיס של ירמיהו הלפרן , בשכונת שפירא , ובשכונת השכנים ה ' . הוא מודה שהיה תיאום וקשר בין כל הקבוצות לבין ה'הגנה ' . הלפרן ניהל מו * מ עם ש'ד יפה ביחס לפלוגה מיוחדת בראשותו , ויפה היה מוכן להסכים , אלא שבפקודת נולומב הוטל עליו להעמיד את הלפרן כסגן למפקד ראובן גולדברג . צעד רשמי למחצה עשה אברהם איכר , בפגישה שנתקיימה בדירת דוקלר , ושבה נאס נאום התקפה נגד מגמתו של בית הספר . סגל ופעמוני השיבו לו בחריפות . את שיעורי הנשק למדו תלמידי בית הספר בדירת עוה'ד אפשטייךהלוי ( עדות פעמוני . ( לפי עדותו של משה סגל היה בית הספר למדריכים , בפיקודם של הלפרן , באייבסקי ורוזנברג , כוח המגן הממשי שהבריח את הערבים אחר שהתקדמו לטבר שכונת שפירא , שכונת עובד , ולעבר רחוב העלייה . ה'הננה' נטשה את האיזור , משום שלא היתה מוכנה למאו רעות , והנשק שבמחסנה נמצא חסר , מקולקל וללא תחמושת . במישטרה העברית של תל אביב היו 6 רובים , שנלקחו ממנה והועברו ליפו . קבוצת בית הספר למדריכים מנתה כ 30 בע > י > נשק פרטי : פאראבילומיס , מאשרים ואקדוחים אחרים , וכן רימוני מילס . היתה זו הקבוצה 'הפורשת' הראשונה , שביצעה למעשה פעולות קרב ומגן , שלא לפי הוראות המוסדות וה'הגנה / והריהי הגרעין הראשון מבחינה היסטורית לאירגון הצבאי הלאומי .
|
|