|
|
עמוד:204
אחר ההפגנה ההפגנה מחוייבת המציאות , ודווקא בתורת הפגנה כללית ולא פארטיזאנית , עוררה גאווה בלבות בני העם . אותה הפגנה הפילה אימה גדו לה על ממלאי המקום בהנהלה הציונית , שחבריה היו בקונגרס הציוני . עיתון 'הארץ' פירסם 5 ) ו 929 . 8 . ו , ( היה מקום ריכוזה ביה"ס 'למל' ב זיכרון משה , ולשם באו לנהל משא ומתן הקצין ברגמאן והאחראי להנהלה הציונית ( בהעדר חבריה , שנסעו לקונגרס ) הוא ישעיהו ברוידא , שהיו מוכנים להסכים לתהלוכה דתית ולא להפגנה פוליטית . נציגי הנוער ( נאמן וסגל ) הודיעו , שלא ביקשו רישיון לכך , ושההפגגה תצא בכול התנאים . אם המישטרה תתנגד - נצא ולא נהא אחראים לסדר . האחריות לתוצאות תהא על הממשלה . בשעת המשא והמתן היו נוכחים אף קציני המישטרה בכור שיטרית וקינגסלי הית , ובהמשכו הגיע הופיין , מטעם ההנהלה הציונית , לעמוד על הדרישה הרשמית : לא להניף דגל , לא לשיר , לא לנאום , לא להכריז הכרזות . אותו משא ומתן הופסק , ובלא לקבל את הדרישות הרשמיות , יצאה ההפגנה בשעה - 3 באיחור של שעה - כשהמישטרה מובילה בראש , כדי להב - טיח את קו ההפגנה , ולמנוע הליכה מצד שער יפו דרך הסימטאות הצרות ( והמסוכנות . ( שמואל הלוי נתן את ההוראות ליציאה ולהתארגנות בדרך , לפי רוחבם של הרחובות . אנשי ביה"ס למדריכים , שמרו על השטת של ביה"ס 'למל' מחוץ , ועם היציאה היו למישמר לדגל , שנישא בהתחלה כשהוא מקופל וענוד שחורים . שרשרות המישטרה נפרצו והקצינים האנגליים נשמעו לרצון המפגינים . ההפגנה הקיפה במהלכה יותר ויותר אנשים , עד כדי אלפים . על אפן של ההפרעות מצד המישטרה התקדמה ההפגנה דרך מיגרש הרוסים בכיוון העיר העתיקה . כשהגיעו לרחבת הכותל נשבעו המפגינים להיות נאמנים למקום מיקדשנו ושרו 'התקווה' - ודאי פעם ראשונה במקום הזה . התהלוכה חזרה מסודרת אל העיר החדשה . בכיכר ציון קרא משה סגל קריאות 'נגד מזימותיו של אלביון הנוכל ' . ההפגנה היתה ראשונה במינה , והמישטרה לא ידעה היאך להגיב . אומנם לא היו מאסרים , אלא כפי שנודע יצאה פקודת מאסר נגד סגל , פקודה שלא הוצאה אל הפועל . מכול העדויות השונות מתקבלת התמונה הברורה , שאותה כוונה לעריכת הפגנה בירושלים נול דה בלבם של צעירים אחדים , מחברי בית"ר , וש אזעקתם קיבלה בהמשך פעולתם את עידודו של הוועד למען הכותל בתל אביב ושל הוועד המרכזי למען הכותל . בינתיים גילתה ה . ע . צ . ע . את נכונותה לארגן את אסיפת ההמונים בתל אביב ולהזעיק להפגנה בירושלים . מישלחת מטעם ה . ע . צ . ע ,. ובראשה נחום מאירי , מיכאל נאמן ואריה תורגמן , הביאה עמה את נוסח ההחלטות של האסיפה בתל אביב ( ובכללן על מדינה עברית , ( וזו נתקבלה אצל מילס , ממלא מקומ המזכיר הכללי . תורגמן קרא באוזניו את החלטות האסיפה בתל אביב , מאירי תבע בשם כל הנוער ' להחזיר לנו את הכותל / ונאמן ציין את ההפגנה כביטוי לרגש הלאומי שנפגע בלב הנוער , שלא ישלים , ומוכן להקריב את דמו ונפשו למען הכותל . 'כל קורבן לא ייקר בעיניו ' . אנשי ה . ע . צ . ע . הסבירו שהם מייצגים את מרכז הנוער הלאומי , ' גדוד מגיני השפה ' , נוער למען תוצרת הארץ , ' האזרח הצעיר' ובית" ר , ועוד . מר מילס קיבלם בדרך של נימוס , וכמי שמבקש להרגיעם הביע את הבנתו לפגיעה ברגשותיהם : ' וייצמאן הביע את התמרמרותו . והעניין הוא תהליך מישפטי ... המוסדות המוסמכים יטפלו' ויש לסמוך על המוסדות הללו . בשם 'שמע ישראל , הכותל כותלנו , הכותל אתד . ' כן הזכיר את הוויכוח עם המישטרה שעל איונזיה השיבו ו 'כוח נגד כוח . ' ( בכתבות השונות מדובר טל פעולותיהם של קציני המחוז בינה , ברגמאן , ושל פקיד הממשלה י'עקבס . ( הוא הזכיר את שירת 'התקווה' לייד הכותל באוזני קהל רב ולעיני המופתי , המסתכל מתלונות המועצה המוסלמית .
|
|