|
|
עמוד:122
לבין הגבול המיזרחי של ארץ-ישראל , שבהן תהא רשות לעכב את החלתן של הוראות מסויימות מסעיפי המאנדאט , וכך אומנם לא זה בלבד שצומצם גבולה הצפוני של הארץ , אלא שאף חלקה המיזרחי נותק כולו ובהקדם מעליה . השטח הגדול בחורן היה בבעלותה הרשמית של חברת פיק"א , ומסתבר שהפעולה להחזרתו להתיישבות יהודית נתחדשה ונעשתה משמה , ושבאמצעות החברה נתנהל משא ומתן עם ממשלת צרפת בנידון . ברם ראוי הוא להניח , שז'בוטינסקי שהוא שעמד מאחורי הפעולה , אם כיוזם ואם כמעודד , ושלא באקראי הוכנס בסודו של המשא-ומתן . ז'בוטינסקי ראה בהתיישבות גדולה ומרוכזת באיזור צפוני זה , מעבר לגבול הקיים , משום תפקיד צבאי חלוצי ממדריגה רא שונה לבית"ר . המשא ומתן נפסק בלא שיישא פירות . כששהה ארבר באירופה יצא לפאריס להיפגש שם עם ז'בוטינסקי , ( 1928 . 6 . 17 ) והשיחה ביני הם היתה נרחבת ונגעה בפרטים הרבה . משום יחסו העירני המיוחד לבית '' ר ארץ ישראל שלח ( 1928 . 6 . 23 ) לארבר את מינשרו לנוער , והוא מינשרו האידיאולוגי הראשון לבית'ר . במרגליות לשון הסביר ז'בוטינסקי במינשרו את תקוותו הגדולה שתולה בבית '' ר , שאת מהותה — מהותו של חיזיון רוחני גדול - אינו יודע . את נוסת מינשרו לא נקטע ולא נתמצת . ראוי המיג שר , שיישאר חרות בספר תולדות בית"ר . מן המינשר מתגלה , שנפתח מלוא לבו של ז'בו טינסקי לבית"ר - החידה הגדולה של pnyn העברי . בית"ר ארץ - ישראל נתקרבה עוד יותר אל ז'בוטינסקי , ואף הכריזה ( 1928 . 7 . 16 ) על תוארו המיוחד 'מפקד הכבוד העליון לבית'ר . ' בשם זה הופנו אליו הפניות , ובשם זה פורסם המינשר בדפוס . באותה פקודת ההכרזה הודיע ארבה הוא המפקד הראשי , שבהיותו בחוץ לארץ 'קיבל על עצמו הא' זאב ז'בוטינסקי לכתוב את ההימנון הרשמי שלנו . במשך הזמן הקרוב מקווה המיפקדה
|
|