|
|
עמוד:40
מה ל אני חופר . צריך לירות , להיות חייל ל אני חייל . מישטרה ? רופא ו עורכי דין ז מורים ? שואבי מיים ? בבקשה , אני עושה את הכול . אין לי פרצוף , אין פסיכולוגיה , אין רגשות , אין לי אפילו שם : אני - האידיאה הטהורה של שירות , מוכן לכול , איני קשור בשום דבר ; אני יודע רק ציווי אחד : לבנות . - אין בני אדם כאלה ... - יהיו ' . התרשמותו האישית של ז'בוטינסקי מדמותו של הגיבור האקטיבי הראשון , שלא יישכח , האצילה את התרשמותם של פרופס ושל חבריו הצעירים מזיכרה ומכבודה של אותה דמות היסטורית . והשם שנקרא על ההסתדרות האציל על כל חבריה , עד לצעיר ולאחרון שבהם . יום 'תל חי' היה יום גדול בבית"ר למראשיתה . עיתונותה היתה קובעת מדורים מיוחדים לזיכרו של תרומפלדור , ובהם דיונים אידיאולוגיים על דרכו , ולא רק דברי התפייסות וסנטימנטים . נתברר יותר ויותר , שאף 'הארכיאולוגיה' של תרומפלדור אינה עומדת כלל בסתירה ל'היסטוריה' שלו . הוכחה מטרתו האחת ככול ציונית , דרכו כאידיא ליסטית — ולא חמדנית , ודמותו החינוכית : צנוע הנושא גאון לאומי עילאי בלבו , מוכן לקורבן אישי , ויודע גבורה אישית למופת מהי . את מסע הגבורה שלו החל בהליכתו אל צבא הצאר הרוסי נגד היאפאנים , והמשיך בפולחן הגבורה בגאלי פולי — בדרך לנפילתו על אדמת הגבול הצפוני בתל חי . במסע גבורה זה שלובים היו שני מיפעליו : אירגון ההגנה היהודית בגולה — ועל בסיס צבאי , ואירגון הסתדרות 'החלוץ' — אירגון המתנה הגדול העולה לציון . נתברר ללא שיור של ספק , שאותו 'חלוץ' של תדומפלדור אינו מיפלגתי , אלא לאומי - עבד לציון . לא נתכוון תרומפלדור לקפח ב'חלוץ' שלו - המאורגן בקארטלים הבנויים על מישמעת צבאית - שום חוג ושום זרם ושום שיכבה בעם . בתוך רשת האגודות החלוציות והקואופיראטיבים שלו ראה מקום אף לבעלי בתים זעירים ובעלי מלאכה וכדומיהם — 'למרות החרם המוטל מצד המיפלגות הסוציאליסטיות ( לרבות הציוניות ) על סוג עמלנים זה' — כלשון ליפובצקי , הביאוגראף שלו . בפטרוגראד בשנת 918 ו פירסם תרומפלדור את חוברתו הרוסית על 'החלוץ , מהותו ותעודתו ' , שנשכחה , או כמעט נשכחה 0 בהסתדרות 'החלוץ' גופה , אבל נמצאה רבת עניין אקטואלי לבית"ר , שראתה לפרסמה בתרגום לאידיש באחת החוברות הראשונות של 'משואות ' . להנחותיו של תרומפלדור שימשה בסיס הציונות המדינית , וכך נמצא לנו שדיבר במגמה הבריטית ליצור בארץ ישראל 'מדינת חייץ' לעצמם . הוא בא לדחות את האגדות התפילות בגנות היהודים , אבל עיקרו של קול הקורא שלו היה להזכיר את העם , 'כי השעה דוחקת , ' וכך העמיד את עצמו בצמידות לשורתם של הראשונים הרצל ונורדאו , וכול דוחקי השעה . 'אם היהודים לא ישתמשו בזמן קצר , בערך , בתנאים הנוחים שנוצרו עכשיו , עלולים התנאים האלה לא לחזור לעולם ' . הוא עמד על הבסיס המוחלט של הלשון העברית - לא כסוציאליסטים הציונים , שבזמנו ובמשך השנים עד לפריצת מילחמת העולם השנייה הקימו 'פרייהייט' ושכמותה , והקימו רשת של בתי ספר דו לשוניים , במקביל למערכת העברית של 'תרבות' ולאידישאית של ה'בונד'אים . אף התנגד לנטיות אריסטוקראטיות סלקטיביות : ' התחילו להישמע דרישות שלהסתדרות "החלוץ" יתקבלו רק הנבחרים ... מעין כת אבירים ' . ' החלוץ חייב לעמוד מעל לכול המיפלגות' - ' לאחד את כל העמלים בין שהם עובדים בשרי ריהם ובין במוחם ' . ותוכנית 'החלוץ' שלו מקפת ( 7 נזה מוזר , שמאמרו העקרוני והיסודי הזח של תרזמפלדור לא הובא בספר 'מחיי יוסף טרומפלדור' בעריכתו של מנחם פוזננסקי — אף לא במהדורה השנייה שלו בהוצאת 'עס עובדי משנת תש '' ה . המאמר הובא בתרגום טברי ב'ספר החלוץ' בעריכתו של מ . בסוק , ת"ש , עמ' . 27—18 התרגום באידיש הובא ב'משואות' ( ריגה ) . ( 1928 . 4 . 1 ) בה בחוברת הובאו קטעים מיומנו ומאמרים על תרומפלדור .
|
|