|
|
עמוד:290
הציונית כך , כאילו רק ההנהלה רשאית לפעול באופן מעשי בשאלה זו , או כאילו אין זה חוקתי להיאבק בכל האמצעים והדרכים הישרות בהחלטות מזיקות ורעות של הקונגרס . אני חושב את נקודת מבט זו לחסרת טעם . אני מכבד את הקונגרס , כמו כל אחד מאתנו : הוא — הפארלמנט שלנו . ואולם , כל חייו המדיניים של העולם התרבותי מתבטאים דווקא בכך , שאנשים שואפים לשנות או לבטל חוקים רעים ( במקרה שלגו — החלטות הקונגרס . ( במסורתנו הציונית יש לכך תקדים — אוגאנדה . ועוד : אם ייהפך אסון ה"הרחבה" בבוקר לא עבית אחד לעובדה — מה אז 1 האם תישאר אז האופוזיציה גם להבא — ב"נאמנות" ו"לפי החוקה" — בגווייתה החלושה ונטולת כל תוכן של ההסתדרות הציונית ? להשתתף בקונגרסים , שאינם מסוגלים לצווית שום דבר ולא לאסור שום דבר ? להיאבק על בחירת הנהלה , שלא תהיה מסוגלת ליזום כלום בלא היתר של אנשים מן החוץ 1 אין זה מוקדם כלל להציג שאלה זו כבר עתה . דווקא מפני כך אין זה בטרם עת , כי האסון עוד לא אירע . יש לצפות את תוצאות האסון לפני התרחשותו . אני יכול לנסח בבירור מוחלט את נקודת מבטי : בקונגרס , הנכנע למת בוללים , אין מקום לציונים . בסכסוכים בעלי חריפות עקרונית כזאת , מסרב אני להבין אופוזיציה , שמוכנה מראש להיכנע , אם הרוב , המורכב מכל זרמי הגיטי , פוקד על התאבדותנו ויהפוך את הקונגרס שלנו למוסד מחוקק מייעץ . בסכסוכים כאלה חובתו החוקית של כל אזרח נאמן ומסור היא : ניתוק ומהפכה . אם מחסלים את ההסתדרות הציונית , חייבת להיווצר הסתדרות ציונית חדשה . אני כותב זאת בשמי בלבד , כפובליציסט . אולם אעמוד על נקודת מבט זו בכל תוקף גם בעת התייעצויות של מפלגתי . ועוד דבר אחד . אני חושב למזיק רק את הרחבתה של הסוכנות המדינית . תמצאו אולי , שהסכנה מאיימת גם בתחום הכלכלי . אך לא בכך העניין . כאן ניתן יהיה למצוא לשון משותפת . השאלה המרכזית היא אחת : על האופוזיציה לפעול בשאלה זו באורח עצמאי ולקבוע בצורה נחרצת , שהווטו שלה הוא , בעת ובעונה אחת , אולטימאטום .
|
|