|
|
עמוד:243
" בנאומו אמר ד"ר וייצמן את המשפטים האלה . - 'כשהועמד הא' ז'בוטינסקי , כמו כולנו , לפני ניסיון קשה — לפני הכרח לחתום על 'הספר הלבן' — לא נשא הוא אז נאום , כמו שנשא אותו כאן . מדוע לא ניסה אז להופיע לפני ראש ממשלת אנגליה או לפני סמואל או לפני שר המושבות ולשאת את הנאום , שנשא כאן "'? בתשובה על כך אני מוצא לנכון לקבוע כלהלן ו ב 17 ביוני , 1922 בשעה 4 או 5 אחר הצהריים , הגעתי ללונדון מארה"ב , בה ניהלתי במשך שמונה חודשים עבודה למען קרן היסוד . המזכיר , שהמתין לי בתחנת הרכבת , אמר לי , שעלי לנסוע מיד למשרד ההנהלה . במשרד הראה לי הד"ר וייצמן את תזכיר הממשלה מ 3 ביוני , שאותו אנו מכנים עתה " הספר הלבן , " והודיע לי , שהממשלה תובעת את הסכמת ההנהלה למסמך זה , ושהסכמה זאת צריכה להימסר בידי הממשלה כבר למחרת הבוקר , 18 ביוני ; ואם לא כן , מאיימים עלינו בהכנסת שינויים חמורים ורציניים בנוסח המאנ דאט , ברוח בלתי רצויה להסתדרות הציונית . עם זה , הבטיח לי הד"ר וייצמן , שמצד ההנהלה ננקטו צעדים נמרצים ביותר , כדי להטות את לב הממשלה מן התביעה הזאת , או , למצער , לרכך נקודות מספר במסמך זה ; ואולם הכל היה ללא הועיל , ומשרד המושבות עומד על דעתו בעניין האולטימאטום שלו : או הסכמה מחר בבוקר או שינוי נוסח המאנדאט . ישיבת ההנהלה שהרכבה תוגבר על ידי זימונם של חברי הוועד הפועל הציוני הגדול , נקבעה איפוא לאותו הערב , והיה עליה לקבל החלטה עוד לפני הבוקר שלאחריו . ברור איפוא , כי בתנאים אלה לא היו לי עוד לא פנאי ולא אפשרות ליזום צעדים מדיניים אילו שהם , או כפי שמביע זאת הד"ר וייצמן בצורתו המתוקנת יותר , "לשאת נאום לפני ראש ממשלת אנגליה . " נכון , בידי עוד נותרה אפשרות מפתה אחת — להשתמט בכל השתתפות שהיא בהחלטה הצפויה , להסיר מעלי כל אחריות לה , ואחר — לעזוב את ההנהלה . ואולם סברתי , כי חובתי המוסרית תובעת ממני לשתף עצמי עם עמיתי אף בחרפת התבוסה , — למרות העובדה , שלא השתתפתי כל עיקר במערכה זו , שהיא נכשלה בהיעדרי , ושעוד לפני שעות אחדות בכלל לא ידעתי עליה ולא כלום . על כן החלטתי לקבל את הסבריו של הד"ר וייצמן לא רק בבחינת אמת סובייקטיווית ( דבר המובן מאליו , ( אלא גם בבחינת אמת אובייקטיווית ; להעניק לו , וגם לחברי ההנהלה האחרים , את אימוני המלא בכך , שהם אכן נקטו את כל הצעדים האפשריים לביטול האולטימאטום ; ולקבל על עצמי בנאמנות חלק מן האחריות הכבדה , שהיתה שייכת לעמיתי . עתה , לאחר ששמעתי את דבריו הנ"ל של הד"ר וייצמן , אני מצטער על החלטתי זו . נאמנות היא דבר , שיש לנהוג עמה , כפי שאני רואה זאת עתה ,
|
|