|
|
עמוד:148
הוצאתו של ה"מסדר" מן הפדרציה הציונית האמריקנית . שאר נאומי ה"ברכה" נשאו אף הם אותו אופי קרבי . האדונים הרצפלד ורמז הוזמנו גם הם , ושניהם דיברו נמלצות נגד הרפורמה החקלאית בארץ ישראל . רק ד"ר רבלסקי , שבירך את הוועידה מטעם "צעירי ציון" האמריקניים , הזכיר לאסיפה , שה"רוויזיוניזב אילץ זו הפעם הראשונה את הציונים האמריקניים לחשוב , ועל כך יש להביע לו ולהנהלתכם תודה . " היחיד מבין ה"מברכים , " שנגע בנאומו לא רק ברוויזיו ניזם , אלא גם בפעילותו הכללית של הי'מםדר , " היה ז . ז'בוטינסקי , שהתעכב בפרוטרוט על חשיבותם של עניין הביטוח ושל תערוכות מסחר לפיתוחה הכלכלי של ארץ ישראל . השלב הסופי של המאבק התלקח ביומה השני של הוועידה . מתנגדי הרוויזיו ניזם הציעו להסיר את כל העניין מסדר יומה של הוועידה ודרשו הצבעה שמית . התוצאה היתה ן 58 קולות בעד הסרת העניין ו 98 בעד הדיון בו . למעשה , הוכרעה בכך מסקנת הסיום של הוועידה . אף על פי כן , נמשכו הוויכוחים שש שעות ; כמעט במשך שני שלישים מן הזמן הזה נאמו מתנגדי הרוויזיוניזם , לרבות ה"ה ליפסקי וא . גולדברג . שניהם הטעימו , בעיקר , את האיום בדבר הוצאת ה"מסדר" משורות הפדרציה הציונית האמריקנית . עם כל זה , הקדיש הנואם השני חלק מנאומו גם לביקורת על מהות הרוויזיוניזם . כיון שכמעט כל חברי ה"מסדר" הם ציונים ותיקים ונאמנים , עשה עליהם האיום רושם עז יותר מאשר הביקורת עצמה . לקראת סוף הישיבה צצה ועלתה סכנה חדשה לעניין ההחלטה הרוויזיוניסטית , והיא ו "פשרה . " בניו יורק ישנו עסקן יהודי ושמו בארונדס , שהתמחה בעשיית פשרות ; היה זה הוא ש"פישר , " לאחר קונגרס וינה , בין הציונים לבין האדון מארשאל ותכניתו להתיישבות בקרים . האדון בארונדס , שהוא חבר ותיק של ה"מסדר , " היה בשעתו נשיאו , ובכלל — נהנה מסמכות רבה . הוא נמנה עם מתנגדי הרוויזיוניזם הלוהטים . בעת הוויכוחים ניהל הוא משא ומתן פרטי עם שני הצדדים , ובעקבותיו הציע "החלטת פשרה : " לאמר , הוועידה מאשרת את "דרד פעולותיה" של ההנהלה בשאלה זו . האדון בארונדס הוסיף ואמר , שהאדון ליפסקי יראה עצמו כבא על סיפוקו , אם תתקבל נוסחה זו , אלא שהאדון ז'בוטינסקי דחה אותה בלאו מוחלט . השופט ג'ייקוב סטראל , יושב ראש אותה ישיבה , הודיע , שגם ההנהלה דוחה את נוסחתו של האדון בארונדס . אחרון הנואמים היה האדון ז'בוטינסקי . הוא הסביר , שנוסחתו של האדון בארונדס אינה אלא תחבולת ערמה : השאלה אינה בכך , אם דרך פעולותיה של ההנהלה היא חוקית ואם לאו , אלא בכך , אם מסכימה הוועידה לעצם מהותה של התכנית הרוויזיוניסטית . על שאלה זו הגיע זמן להשיב : כן או לאו .
|
|