|
|
עמוד:297
מן היומן : לזכרו של טיומקין יום השנה לפטירתו של ו . י . טיומקין בא עלינו בתקופה , שבה שתייה הציונות במצב קשה עד מאוד , ואפשר לומר אפילו מצב טראגי , — הציונות , שלשירותה הקדיש הוא את מיטב שנות חייו . נזדעזע היסוד המדיני של התנועה . הארגון הציוני הישן הולך ומתנוון ; ארץ ישראל הולכת ונהפכת לקן תככים פאן איסלאמיים תוך אהדתם ובסיועם של השלטונות הבריטיים . טיומקין חש את הטרגדיה המתקרבת . הוא הצביע לא אחת על השואה המאיימת , התריע על הסכנה , דיבר והוכיח , ש"המשטר הישן" בציונות יביא את התנועה בהכרח למבוי סתום . הוא דיבר על מדיניותה הבוגדנית של אנגליה , הזהיר מפני התפוררות הארגון הציוני , ואולם כל אזהרותיו נפלו על אוזניים ערלות . הוא הלך מאתנו ברגע בו טרם הוסקו כל המסקנות האכזריות מן המאורעות . אך הוא ידע , שאין מנוס מהסקתן . עם זאת לא איבד טיומקין אף לא לרגע קט את האמונה בציונות . אף על פי שקשה היה לו להשלים עם המחשבה , שהתקוות שתלינו בהצהרת באלפור נשארו במידה רבה רק בגדר אשליית , למרות זאת היה הוא חדור תודעה , שהעם היהודי , שנתנסה באכזבות רבות כל כך במרוצת ההיסטוריה העשירה שלו , יעמוד גם בניסיון זה ויחפש דרכים חדשות להגשמת האידיאל ההיסטורי שלו . בהיותו במקורו "נארודניק" ודמוקראט , האמין הוא אמונה עמוקה בכוח המוני בית ישראל . הבה נהא נא איפוא , בשעת גורל 1 ראה גם ה ר ו ו י ז י ו נ י ז ם הציוני כהתגבשותו , עמי . 272—269
|
|