|
|
עמוד:287
ליאופולד גרינברג זה לא מכבר הלך לעולמו העורר והמו"ל של העיתון הלונדוני "ג'ואיש כרוניקל . " ליאופולד גרינברג היה אדם נפלא ובעל כשרונות מבריקים . הוא היה אחד הראשונים שנענו לקריאתו של הרצל והוא מילא תפקיד חשוב בקונגרסים של אותם הימים . הוא עצמו ניהל עם ממשלת בריטניה את השיחות , שנסתיימו בשנת 1903 בהצעת ההתיישבות באוגאנדה . עצם ההצעה הועלתה בצורת מכתב שנשלח ממשרד המושבות אל גרינברג , — ממש כשם שלימים ניתנה גם הצהרת באלפור בצורת מכתב אל הלורד רוטשילד . תוכנו של המכתב הראשון , שכבר נשכח לעת הזאת , הצטיין בדייקנות גדולה יותר מאשר מכתבו של באלפור כעבור ארבע עשרה שנה : שם דובר על אוטונומיה , על מושל יהודי , על הקצאת קרקעות למתיישבים ; גרינברג המנוח היה דיפלומאט זהיר , תקיף ומקפיד על הדיוק . אולם זכרו של גרינברג יישמר בעיקר בזכות היותו עורך ה"ג'ואיש כרוניקל . " עיתון זה קיים מאז שנת . 1841 גרינברג קנה אותו לפני 25 שנה ומאז התמסר כל כולו לענייני עריכתו . הוא הסתלק מכל תפקיד אחר ומכל משרה אחרת והקדיש עצמו כל כולו לעיתון . ואכן יצא לאור עיתון , שאי אפשר שלא לראות בו מלאכת מחשבת בטכניקה העיתונאית . קורא , המורגל לסוג עיתונות רוםית יהודית , או גרמנית יהודית , יקשה עליו להעריכה כערכה : לשם כך יש להכיר את הסביבה האנגלית יהודית , שתמיד אפפה אותה ועדיין אופפת אותה במידת מה רוח קרתנית , ועם זאת גם רוח "משפחתית . " הממשלה והחברה לא רדפו את היהודים , אך גם לא התעניינו בהם . משום כך לא מילאו היהודים בתור שכאלה מעולם שום תפקיד בחיי אנגליה או בחיי הקיסרות הבריטית . הם היו וראו עצמם כ"קהילה" במובנה הצר ביותר של המלה , ולהם אינטרסים קהילתיים : — בתי כנסת , רבנות , חתונות או חגיגות בר מצווה בפינות המדינה השונות . היוצא מן הכלל היחיד היה ה"ועד המאוחד לענייני חוץ" ( שנקרא "ג'וינט , " עד שלימים האפילה עליו תהילת ה"ג'וינט" האמריקני , ( שהתעסק במעשי
|
|