|
|
עמוד:262
ליוגלו של ד"ר גאסטר בגיליון הקודם של "ראזסוויט" פורסמה כתבה על ד"ר גאסטר במלאות 75 שנה להיוולדו של העסקן הזה , הראוי בלא ספק , לציון . עם זאת , כותבים לנו שני קוראים מלונדון , כי במאמרנו יש משום הגזמה בהערכת חלקו של גאסטר בהכנות להצהרת באלפור . ואכן , עוד בשנת 1915 הציג ד"ר גאסטר לראשונה את המנהיגים הציונים לפני מר םמואל , שעדיין היה באותם הימים רק שר הדואר והטלגראף . בביתו של ד"ר גאסטר נערכו פגישותיהם הראשונות . אולם לאחר אותה תקופה ראשונית כמו סטה קו השיחות הצידה , ובמרוצת השנים 1917 , 1916 לא מילא עוד ד"ר גאסטר תפקיד בולט בעניין ; הוא לא השתתף ב"ועדה המדינית , " שניצחה על כל העבודה , והמשא ומתן עם באלפור , לויד ג'ורג , ' ואפילו סמואל , התנהל בלעדיו ; בעניין תנועת הלגיון , שהיוותה , בעצם , את הביטוי העיקרי במסגרת הכנתה של דעת הקהל האנגלית למפנה לטובת הציונות , נאמר , כי ד"ר גאסטר " רק חרף וגידף והפריע בלא הרף . " זה , אולי , נכון וכדאי לציין זאת , מה עוד , שנותרות לזכותו פעולות רבות בתחום הציונות , ענייני ציבור ומדע , שאיש לא יכחישן . " הדיר לחו 3 ש" לארתור שניצלד שניצלר , שנפטר זה לא מכבר , כתב זמן קצר לפני המלחמה רומן גדול מחיי וינה היהודית — "הדרך לחופש . " שני גיבוריו הראשיים של הרומן הם בעצם , גרמנים קאתולים , אך כל התפאורה מסביב היא יהודית , ואף ה"תיזה" של הספר היא יהודית : התבוללות , התערערות המסורת של הגיטו הישן , ציונות . עמודים רבים נכתבו תוך חדירה עמוקה להפליא לגבי סופר , שניצב , כמדומה , כה רחוק מענייניהם ובעיותיהם של היהודים . הביקורת , שנכתבה באותם הימים ציינה , כי ניכרת ברומן השפעתו של הרצל לאחר מותו , — האיש שהשאיר בשעתו רושם בל יימחה על כל חוג הסוםרים בווינה , על נוצרים , כמו הרמן באר , ועל יהודים , כמו שניצלר או בר הופמאן . יחסו של שניצלר לנושאי הרעיון הציוני , כפי שמתבטא הדבר ב"הדרך לחופש , " הוא יחס של הבנה ואהדה , אך מסקנתו כמחבר מנוסחת בצורה חמקנית בפיו של אחד הגיבורים : "אין הולכים אל החופש בשיירות , הניחו לכל אדם להחליט אישית מה יביא אותו אל השחרור . " 7 גאסטר , משה , ( 1939—1856 ) בלשן , רב ומנהיג ציוני אנגליה . הרב הכולל לעדת הספרדים בלונדון . השתתף במו"מ שהביא להצהרת באלפור .
|
|