|
|
עמוד:250
לכושרנו המדיני , שהוא עדייו בחזקת בוסר ; גרוע מזה — עדות לרגשי כניעה שאנו חדורים בהם בכל ישותנו . צרתה העיקרית של כל המדיניות הציונית בשנים האחרונות נעוצה דווקא בכד , ש"שיתפנו פעולה" מתוך שקידה ובדקדקנות בכל יוזמה שהומצאה בבירור לרעתנו : שיתפנו פעולה בוועדת שאו ( למה לא ? ועדת חקירה "כשלעצמה" עניין טוב הוא ) ; שיתפנו פעולה עם סימפסון ( הרי זו מומחיות "כשלעצמה , " רחמנא ליצלן . ( ... לפי היגיון זה של מתאבד , האם לא יציעו לנו , בסופו של דבר , לשתף פעולה גם ב"פארלמנט" הערבי 1 לוטשים עין לירושלים מלונדון מגיעות ידיעות חדשות המניחות יסוד לחששות , כי בעקיפין עלולה ועידת ה"שולחן העגול" להסב לציונות תוצאות הרות אסון . אם להאמין להודעות , שנתפרסמו בכמה עיתונים , הרי שאוקאט עלי , הידוע למדי , מנהל משא ומתן רשמי עם ממשלת בריטניה בדבר הקמתה מחדש של הכליפות וקביעת מרכזה בירושלים . אומרים , שיש כבר מועמד לתפקיד הכליף . שאוקאט עלי מבטיח לאנגליה את ידידותו של כל העולם המוסלמי , אם תשתף זו פעולה בהגשמת תכניתו המוצעת . כן נאמר ששאוקאט עלי ביקש , כביכול , מערביי ארץ ישראל להימנע ממערכה של "אי שיתוף פעולה" עד שהוא יסיים את המשא ומתן עם הקאבינט הבריטי . ועוד אומרים , שזה לא מכבר הוא שלח מברק למופתי הירושלמי להודיעו , כי המשא ומתן מתנהל בהצלחה . קשה לקבוע מה מידת האמת בהודעות אלו . משא ומתן מסוג זה מתנהל , כמובן , באווירה של סודיות מוחלטת . ולנו ייוודע הדבר , אם ייוודע בכלל , לכשתתקבלנה החלטות אלו או אחרות בעניין זה . מצד אחר , ידוע , שבין מנהיגי המוסלמים בהודו , המשתתפים בוועידת לונדון , אין תמימות דעים . סיראלי אימאן , למשל , הציר בעל ההשפעה , הוא מתנגד קיצוני לתכנית הפאן איסלאמית של שאוקאט עלי . לפי דעתו אין למוסלמי הודו כל עניין במוסלמי ארצות אחרות ואל להם להתערב בענייניהם . ל"דוקטרינת מונרו" זו מסכים במקצת גם אגא חאן . אומרים עליו על הלה , שהוא מכיר ב"אחווה כלל-עולמית , " אולם הוא סבור , שמבחינה מדינית על בני דת מוחמד 1 בלונדון נערכה בשנים 1932—1930 ועידת ה"שולחן העגול" בניסיון ליישב את בעיית הודו במסגרת הקיסרות הבריטית . השתתפו בה נציגי האוכלוסייה המוסלמית , ולמן המושב השני השתתף גם גאנדי מטעם מםלגת הקונגרס ההודית .
|
|