|
|
עמוד:248
מן היומן : הצד העכור שבמיפקד הידיעות המוקדמות על האווירה , שבה ייערך , כפי הנראה , המיפקד בארץ ישראל , יוצרות רושם קשה . עוד לפני שהחל המיבצע עצמו , שומעים אנו , כמעט יום יום , על מאסרם של יהודים צעירים . הם מואשמים בתעמולה המטיפה להחרים את המיפקד . ארץ מופלאה : לנהל תעמולה , המטיפה להחרים את המסחר והתעשייה של היהודים , — מותר ; לנהל תעמולה נגד הצהרת באלפור ונגד המאנדאט — מותר ; להטיף לאיבה פעילה כלפי היהודים , גם כן מותר . אם לשפוט לפי מספרם של אלה שהשתתפו בפרעות של אשתקד , המהלכים חופשית ברחובות , הרי , למעשה , מותר אפילו לערוך מסעות "איבה פעילה . " נראה , כי כל אלה אינם בגדר פשעים כבדים כל כך , כמו החרמת המיפקד ... אך יש להודות , כי במקרה הנדון — לא קנאותו של משפט הצדק שם מפתיעה כל כך , כמו התרפסותה שם של האוכלוסייה היהודית בחלקה . הצעירים שנאסרו יושבים בבית הסוהר , ובו בזמן יושבים בשלווה ובהשקט צעירים אחרים בבניין הגימנסיה בתל אביב , בחברתו של האדון מילס , והוא מלמדם איך יש לבצע את המיפקד . אחר כך יפשטו צעירים מן הסוג האחר על בתי היהודים כדי לערוך את המישאל והמיפקד . הנותנים לעצמם הצעירים האלה , מן הסוג האחר , תלמידיו של מילס , דין וחשבון לגבי שאלה פשוטה אחת : מה ייעשה ליהודים שיסרבו להשתתף במיפקד ? הרי הפוקדים יהיו נאלצים להלשין עליהם לפני השלטונות : יהודי א' או יהודיה ב' סירבו להיפקד ! אחרת הרי לא יתכן : — הפוקד חייב לדווח , אין שום ספק , שהאדון מילס הסביר להם זאת . ואז , על פי הלשנות , שהלשינו יהודים על יהודים , ישפטו את המחרימים ויכלאום בבית הסוהר . דומני , שלא נטעה אם נאמר , שכיעור מוסרי כזה טרם היה בדברי ימי היישוב החדש . בשעתו רבו ההלשנות שהלשינו יהודים לפני הפחה על אליעזר בן יהודה המנוח על שניסה להחיות את השפה העברית , אך
|
|