|
|
עמוד:224
ההסתדרות הציונית החדשה - הצ"ח מאמר שלישי בקירוב באותה שעה שיגיע מאמר זה לידי הקורא ייעשה ניסיון רציני להתוות את עיקרי ההסכמה בין שני אגפי הרוויזיוניזם . על הניסיון לעלות יפה לא רק משום שאיש איננו רוצה בניתוק , אלא במיוחד משום שכד מחייבים זאת הצדק והמוסר הציבורי . המחלוקת בשאלת העצמאות השתלטה שליטה עמוקה על ההמונים הרוויזיוניםטיים דווקא משום שקודם כל זוהי מחלוקת הנוגעת לשאלות המצפון , ולא לשאלות הטאקטיקה . שאלות טאקטיקה , או מה שכרוך בנוחויות , או ביתרונות , ממלאים , כמובן , גם הם תפקידם : מצדדי העצמאות חוששים , שמא לא יניח הקשר עם ההסתדרות הציונית לרוויזיוניזם גם לעתיד לבוא , כפי שהיה עד הלום , לפתח במלוא התנופה את עבודתו העצמאית שלו ; ואילו מתנגדי העצמאות חוששים , שמא יבודד הניתוק מן ההסתדרות הציונית את הרוויזיוניזם , ישלול ממנו את במת הקונגרס ומנופים חשובים אחרים . כל זה הוא דבר מהותי מאוד , אך אין זה העיקר , ולא בזה ניתן להסביר את המתח השורר סביב המחלוקת הנוכחית . אילו היה מצטמצם כל העניין לשאלת "נוחות" או "סיכון , " כי אז היתה שאלה זו , אולי , נפתרת זה מכבר בדרך של הסדר פנימי בין אלה המכוונים את התנועה , בלא להביאה לפני ההמונים — וגם ההמונים לא היו מרבים להתעניין בה . עצם העניין הוא בזה , ששני הצדדים חשים וחווים בעייה זו כבעיית מוסרית , הנוגעת בעומקי המעמקים של מצפונם , — הן האנושי והן הציוני . ג מתנגדי העצמאות , ככל שאני מבין אותם , אם כי איני מסכים עמהם , רואים בהסתדרות הציונית לא התאגדות רגילה על בסיס רצוני . ואפילו
|
|