|
|
עמוד:211
התחיל המשחק ה"תמים" עם האידיאל לעטות תיאוריות . הוגי הדעות העקיבים ביותר של החסלנית — חברי מסדר "ברית שלום" — הביאו את הפילוסופיה של הפחדנות וההסתגלות עד לסיומה ההגיוני . הם באמת נתגלו כקבוצה על מעמדית , כשהם מחדירים את חיידק הבגידה הרעיונית הן באנשי הימין , הן באנשי השמאל והן באנשי המרכז . הוגי הדעות הציונים של החסלנות מצאו , שהעם היהודי מעולם לא שאף לעצמאות מדינית ; שמבטו ההיסטורי היה מופנה תמיד אל המרחקים הכלל אנושיים . הם החיו ושינו את הנוסח עתיק היומין בדבר ה"תעודה . " אי פעם היתה "תעודה" זו מופנית לעולם כולו ; כעת , לאחר שהיא קיבלה גוון ארץ ישראלי — אל המזרח . גיהוקיה הרוחניים והפסיכולוגיים של ההתבוללות התחילו ממלאים את הפובליציסטיקה הציונית ולשמש מזון רעיוני לדור הצעיר ביהדות . מדברים וכותבים על תעודתה התרבותית של הציונות במזרח — בבחינת יצירת "קיבוציות" שמית , או בצורה שיש בה כדי לגרום למהפכה במשטר הפיאודלי המפגר . קוראים בלהט ל"שכוח" את התרבות המערבית , להתמזג עם המזרח ולזכור יפה : . Ex oriente Lux על השקפת העולם הציונית העמיסו משא זר , שחנק אותה עצמה . כמובן , הקרתן לא השתתף ביצירת בניין על רעיוני זה ; הוא רק הזין אותו ב"הווייתו" הגלותית . יתכן מאוד , שגם עתה אין הוא מעודד את הציונות ה"מיסיונרית , " אולם אי שביעות רצונו היתה סבילה , רגעית ונטולת כל השפעה על דרך המדיניות הציונית הממשית . ההתפלגות החברתית של הציונות , שבה רואים "בעלי הדעות הישנות" את שורש כל הצרות , ואילו אחרים רואים זאת כתופעה טבעית ואף חיובית , מילאה את תפקידה בשקיעתה הרעיונית של הציונות . הכנסתו של גורם חברתי אל השקפת העולם הציונית נקראה להעשיר ולהרחיב אותה , ולא לצמצמה ולקצרה . הבעייה החברתית נתפסה כחלק של שלימות ריבונית כל שהיא . הגורמים הלאומיים והחברתיים אינם נוגדים זה את זה ; אלה הם שני צדדיו של תהליך אחד ; מזיגה אורגאנית ביניהם — סבירה ואפשרית . אולם נוכח סערות מהפכניות וניסויים חברתיים היתה אידיליה ז 1 של שלום מתמוטטת . הפאתוס החברתי נעשה פעיל ושליט . הדור הצעיר של המחנה השמאלי , שחונך באווירה של מלחמה ומהפכה , 1 מן המזרח יעלה האור ( לאטינית . (
|
|