|
|
עמוד:209
גיוונה הרעיוני של ההסתדרות הציונית לא בלי הרגשת מועקה שומה על פאטרי 1 ט יהודי לכתוב על גיוונה הרעיוני של ההסתדרות הציונית . מעברה ההיסטורי העשיר עולים משברים פנימיים וחיצוניים לא מעטים , שזרעו מדנים רעיוניים בשורות התנועה , אף יצרו תנאים נוחים לכל מיני נסיונות ל"הסביר" או ל"השלים" את האידיאל הברור , — אם נבקש להימנע מלומר — הפרימיטיווי , — שנתן בבאזל , ב , 1897 דחף מהפכני לחיי עם ישראל . ואולם המשבר הרעיוני , העובר על הציונות בת זמננו , הוא ממין ומהיקף אחרים . חילוקי הדעות במחנה הציוני לא התבטאו בעבר , כפי שאינם מתבטאים גם כיום , בשאלות טאקטיקה או בהערכות שונות של עובדות , תנאים ואפשרויות . ולא יהיה זה נכון לתאר חילוקי דעות אלו כמריבה בין הרומאנטיקה הרעיונית לבין המגמות החיוביות החדשות בתנועה הלאומית . אולם דווקא על כך משתדלים אחדים ממתנגדינו להעמיד את חילוקי הדעות הרעיוניים בציונות . הם מודיעים , שכל אלה שמתגעגעים על האידיאל הנשגב , ובעת ובעונה אחת — התמים , של הרצל , אינם אלא שמרנים , שאינם רוצים להתחשב במרוצתה הקדחתנית של המציאות הקיימת על קצבה הסוער . הריאקציה האוטופית בציונות , כך הם אומרים , משתדלת להחזיר באורח מיכאני את התנועה הציונית למצבה ה"קדם היסטורי . " הרעיון היפה והמפתה של המדינה היהודית נולד במוחו הגאוני המופשט של הפלייטוניסט הווינאי , שהיה זר ליהדות , באותה תקופה שחלפה לצמיתות , כשהשתרר ה"עולם הישן" בשביל דרוך של שלווה וחיי רווחה יחסיים . מדיניותה הקולוניאלית של אנגליה , "שלא ידעה" את הבעייה הארץ ישראלית , התנהלה על פני שטח חלק . הבעייה הערבית "לא היתה קיימת '' אז . התעניינותו של עם ישראל בארץ ישראל התבטאה בדחפים מיסטיים
|
|