|
|
עמוד:197
עברה בשתיקה , במשך תשע שנים , על ניתוקו של עבר הירדן , היא הבאישה ריחה ללא תקנה עקב התנהגות נציגיה לפני ועדת שאו ועקב שיתוף הפעולה שלה עם סימפסון , היא השלימה עם איגרת מאקדונאלד ועל ידי כך , בעקיפין , גם עם חלקו הניכר של "הספר הלבן" של פאספילד כבסיס לשיתוף פעולה עם מעצמת המאנדאט ; היא ניהלה משא ומתן עם ממשלת אנגליה על בסיס "תכנית הפיתוח . " ההסתדרות הציונית טיפחה , במרוצת עשר שנים כמעט , בכל הגורמים החיצוניים , את ההכרה , שאין גבול לוויתוריה ולפשרנותה . הסיכוי האחרון , היחיד והבלתי חוזר לנתק את "זרם הי 1 שן" הרה האסון הזה של התבוסנות הציונית , היווה הקונגרס ה . 17 כיון שלא בחר הקונגרס מחדש בד"ר ח . וייצמן לנשיא ההסתדרות הציונית , היתה לו , לקונגרס זה , האפשרות הפסיכולוגית להטיל על מנהיגה לשעבר של המדיניות הציונית את כל חרפת הוויתורים והסטיות שבעבר , להסתייג מכל הירושה התבוסנית ולנסות "לפתוח בחיים חדשים . " בעיני עולם החוץ עשוי היה מפנה כזה שיהיה לו כוח שכנוע פסיכולוגי מסויים . אולם אפשרות יחידה במינה זו לא נוצלה . משהודח ד"ר וייצמן אישר הקונגרס שאיגרתו של מאקדונאלד מהווה "בסיס למשא ומתן ; " הוא לא דחה את "תכנית הפיתוח" ההרסנית בשביל המפעל הציוני ולא הציג , לפחות , תנאים מינימאליים , שהיו עשויים ליטול ממנה את ארסה ; הוא לא קיבל שום החלטות בעניין "הספר הלבן" של פאספילד , הוא לא אמר את n " non possumus" שלו לרעיון הקמת פארלמנט בארץ ישראל . שום דבר לא נשתנה . המסורת של אמירת "הן" לכל ההתנקשויות באינטרסים החיוניים מצד המינהל בארץ ישראל נתמכה על ידי הקונגרס ה . 17 האפשרות הפסיכולוגית האחרונה להציל את המצב לגבי עולם החוץ הוחמצה . ההסתדרות הציונית הנוכחית , המרותקת וכבולה מחמת התיישנותה הנמשכת כמעט עשר שנים , אינה מסוגלת , כבגזירת הגורל , לשנות , ולוא גם בכוח שכנוע מינימאלי , את תוכנה , נימתה וסגנונה של מדיניותה . מכיון שלא יתכן להכריז מדי שנה בשנה — ; "אם רצונך בכך , ניחא" — ולא להיענש על כך , — הרי איש לא יקבל עתה ברצינות את הניסיון לקרוא במלוא הגרון , להתנגד עד הסוף לכל עוול ולעמוד בצורה נחרצת ותקיפה על צדקתנו ועל זכותנו . ההסתדרות הציונית סגרה לפניה את הדרך למדיניות ראוייה לשמה , תקיפה ועצמאית באמת . בדרך זו עלולות "מסורותיה" רק לשמש מכשול כבד . 1 איננו יכולים , בהשאלה — סירוב לקבל . ( לאטינית . (
|
|