|
|
עמוד:190
כבר נקט המרכז הרוויזיוניסטי כמה צעדים מדיניים עצמאיים ויהיה עליו לנקוט בעתיד הרבה צעדים עוד יותר חשובים ואחראיים . אולם דווקא בשל הצעדים העצמאיים הללו תבעה ההנהלה הציונית את מר גרוסמן לבית דין של כבוד , ובית הדין מצא , שקבוצה , הרואה עצמה חלק של ההסתדרות הציונית , אין לה הזכות לנקוט צעדים מדיניים נגד רצון ההנהלה הציונית . החלטה זו של בית הדין מעמידה אותנו מבחינה מוסרית במצב קשה מאוד . עד כה יכולנו לטעון , שההשתתפות בהסתדרות הציונית קשורה רק בשתי התחייבויות — הכרה בתכנית באזל ושקילת השקל — ותו לא ; התחייבויות לסור למשמעתה של ההסתדרות הציונית אין בתקנונה . אולם עתה יש לפנינו החלטת בית הדין של הקונגרס : "כל איש , הרואה עצמו חבר בהסתדרות הציונית , מתחייב לסור למשמעתה , כלומר , אין לו הזכות לנקוט צעדים מדיניים , אם אין זה נוח להנהלה הציונית . " אין אנו נוגעים כאן בשאלה , עד כמה נוח בשביל הרוויזיוניסטים , אפילו אין הם חברי ברית טרומפלדור , להישאר בהסתדרות הציונית אחר החלטה זו של בית הדין , ועם זה להפר שיטתית את משמעתה : על כך ישפטו נא הרוויזיוניסטים עצמם , אולם אין זה מתיישב מבחינה מוסרית עם החינוך הבית"רי ועם ה"הדר הבית"רי . " איש אינו חייב להיכנס להסתדרות הציונית , אולם מי שנכנס אליה , לפי רצונו העצמי , הדבר מחייב אותו להישמע לכלליה . התודעה והמצפון מכריחים לבחור אחת משתיים : או שהוא רואה פעילות מדינית עצמאית של הרוויזיוניזם כבלתי נסבלת , או שעליו לתבוע הצהרה ברורה , כי ברית הציונים הרוויזיוניסטים אינה חלק של ההסתדרות הציונית , אלא שלימות ציבורית עצמאית , המנהלת את עבודתה באורח עצמאי לטובת הציונות הטהורה והשלימה .
|
|