|
|
עמוד:189
לשקיעתו של החזון הציוני בשנים האחרונות ; או , בכלל , עם ההתקרבות בין הציונים לבין חלק של הציונים הכלליים , שכולם הצביעו בעד הסוכנות המעורבת , שרובם התחמקו מלהצביע על עקרון מדינה יהודית , ושרבים ביניהם אף הרימו את ידם נגד עיקרון זה . ועתה שואל את עצמו כל בית"רי מבוגר , שהשתתף בבחירות , או אף בית"רים צעירים , שעדיין לא היתה להם הזכות להצביע : כלום זוהי אותה הרוח , שבה חינכו אותי בשורות בית"ר 1 כלום בשביל ז ה נשבעתי להגן על ציונות טהורה , ללא פשרות , ללא ויתורים 1 כלום לשם כ ך התחייבתי להיכנס להסתדרות הרוויזיוניסטית כשימלאו לי 18 שנה , כדי שגם אני אשא למחרת , כבוחר , ומחרתיים , אולי , כציר , באחריות לדרך זו של פעולות " ? אולם "דרך זו של פעולות" אינה דבר שבמקריות ואינה טעות : היא מסקנה טבעית מאותו מצב מגוחך , שבו משתתפים הרוויזיוניסטים , כלומר , הסתדרות ציונית , בפעולות של הסתדרות אחרת , שלמרבה הצער , חדלה מהיות ציונית . אי אפשר לרמות את עצמנו גם באותה אשלייה , כאילו תופעות כאלה ייתכנו רק בקונגרסים , כלומר , "רק" אחת לשנתיים . ראשית כל , אפילו יתרחשו אלו "רק" אחת לשנתיים , הרי גם אז הן מאיימות ליצור בשורות בית"ר בלבול מוסרי , שיביא אותנו עד מהרה להתמוטטות פנימית וחיצונית . והרי מלבד הקונגרס , יש גם הוועד הפועל הציוני , המתכנס שלוש או ארבע פעמים בשנה ; ואל הוועד הפועל הציוני הזה שלחה הסיעה הרוויזיוניסטית עשרה מציריה ; ואותו מצב עצמו , שהיה בקונגרס , ייווצר שוב , בזעיר אנפין , גם בכינוסי הוועד הפועל הציוני . כפי שכותב בצדק מר ליכטהיים במאמרו האחרון ב"יודישה רונדשאו : " "יש לנו הנהלה , שמחצית חבריה עומדים לימין וייצמן ומקווים לשובו ; והם בוודאי גם ידאגו לשובו , אם רק מחציתה השנייה לא תפריע להם בכל כוחה . " במלים אחרות : גם בישיבות הוועד הפועל הציוני יהיה על הרוויזיוניסטים להגן על מר סוקולוב , להסכים לפשרות אין םוף ( כדי לא להניח לרוב ה"האנטי וייצמני" להתמוטט ) וכר ; ואותן תופעות , שכה נוגדות את החינוך הבית"רי , יישנו לא פעם אחת בשנתיים , אלא שלוש או ארבע פעמים מדי שנה בשנה . אולם , מלבד כל זה , יש סתירה מוסרית בעצם יסוד היחסים בין הרוויזיו ניזם לבין ההסתדרות הציונית . ועידת פראג החליטה , כי יש לה לברית הציונים הרוויזיוניםטים הזכות לפעילות מדינית עצמאית ; לאור החלטה זו
|
|