|
|
עמוד:171
אנגליה יחסנו למעצמת המאנדאט הגיע לגבול מסוכן מאוד . כיום אין עוד צורך לברר , באשמתו של מי נתרחש הדבר : מי אשם ובמה הוא אשם , — דבר זה ברור עכשיו לא רק לקוראי "ראזסוויט , " אלא לרוב המכריע של הציונים . כיום חשוב להתעמק בצד אחר של השאלה : כיצד לנהוג , ועם זאת חשוב שלא לאבד את שיקול הדעת . יחסנו לאנגליה נשתבש מאוד . המינהל בארץ ישראל נהפך למכשיר הנלחם בציונות מתוך הכרה ובגלוי , ויתר על כן — ביישוב העברי בארץ ישראל . מלבד זאת הוא מנהל עכשיו בגלוי תעמולה פאן ערבית ואפילו פאן איסלאמית ; תוך שהוא משתמש לשם כך בכל מד . שאפשר — למן ציון ה"קיצוניות הציונית" בפרשת הכותל המערבי ועד להתרת הלווייתם וקבורתם בארץ של מנהיגים מוסלמים שמחוץ לגבולות ארץ ישראל ; הוא מנהל את התעמולה הזאת במרץ ובהצלחה , עד שקשה להגיד , מי מתסיס ומסית היום יותר את מוסלמי כל העולם להתמרד נגד אירופה — הבולש וויקים במוסקווה או האנגלים בירושלים . ואולם לעת הזאת אפשר לקבוע כי זה מכבר מעורב בכל העניין הזה המינהל בארץ ישראל ולא אף אחד אחר . לפני שנתיים עוד ניתן היה לשער , שממשלת לונדון הקיסרית אולי "אינה נותנת לעצמה דין וחשבון . " כיום כבר ברור , שממשלת לונדון , לכל הפחות חוגי משרד המושבות , מחווירים לעצמם היטב מה מתחולל בארץ ישראל . יתירה מזו : חוגים אלה מתייחסים באהדה למה שמתחולל בארץ ישראל . לא סתם אי אהדה , כי אם שנאה מובהקת לציונות , נתגלתה באי היושר שבהרכב המכוון מראש של ועדת החקירה של שאו , בהנחות המוקדמות , שעליהן ביסס סימפסון את הדו"ח שלו , ובמרה הארסית והנרגזת השפוכה על פני "הספר הלבן" של פאספילד . אם אכן שותפים שאר חברי ממשלתו של מאקדונאלד למצב רוח זה —
|
|