|
|
עמוד:140
במשא ומתן ; המפלגות הקטנות היססו , תוך שהן נוטות יותר להתנגד . משום כד החליט ה"שמאל" לדחות את הבעייה , ולמסור את פתרונה לוועד הלאומי . הצעה זו נתקבלה ברוב של 37 קולות נגד . 29 ואז פרשו הרוויזיוניסטים מן המושב . קשה מאוד לשפוט מפאריס , אם נכון או בלתי נכון הוא צעד טאקטי זד . או אחר שננקט באווירה הסוערת של ישיבת אסיפת הנבחרים בארץ ישראל ; לא רק קשה אלא גם מיותר — לעומקם של עניינים אלה אפשר לרדת רק במקום . יכול אני לומר בכנות , שאילו הייתי עמהם בישיבה it הייתי גם אני פורש ממנה . קודם כל לאות מחאה נגד השפלתה של אסיפת הנבחרים עצמה . אם האסיפה הלאומית עצמה מסתלקת מפתרון בעייה כזאת , הרי , בלא ספק , שהיא עצמה מורידה עצמה לכדי מילוי תפקיד של מועדון פטפוטים . שנית , הייתי פורש כדי שכל הסיעות של אסיפת הנבחרים יבינו אמת אחת פשוטה : השתלטות הרוב על הרוויזיוניסטים במוסדות כנסת ישראל אינה יכולה לבוא בחשבון . הסיעה הרוויזיוניסטית אינה מתיימרת לשלוט ביישוב ; היא מוכנה להתאחד עם יסודות אחרים סביב קו ביניים כלשהו . אבל ישנם גורמי ייסוד בתחום המצפון הפוליטי , שאסור לאנסם , וכפייתם עלולה להביא רק להרס כל היישוב . זאת חייבים ללמוד בעל פה כל חסידי איחודו של היישוב . מובן , שפרישה מן הישיבה עדיין איננה בגדר הרס היישוב . היתד , זאת רק חזרה על התקדים , שמילא אי פעם תפקיד גדול ומבריא בתולדות הציונות : פרישת "אומרי הלאו" מן הקונגרס הששי לאחר שנתקבלה ההחלטה על אוגאנדה . מנקודת מבט פורמאלית היתה למשלחתנו באסיפת הנבחרים זכות מלאה לקבוע באורח עצמאי את הטאקטיקה שלה . ועידת הברית בווינה הכירה , שההסתדרות הרוויזיוניסטית בארץ ישראל נהנית מאוטונומיה מסויימת בענייני הפעולה המדינית המקומית : עצם הבעייה בדבר השתתפות היישובו במשא ומתן עם הממשלה היא , בראש וראשונה , בעייה בעלת חשיבות מקומית כבירה ; ואילו הבעייה , על מי מוטל לקבוע את הכיוון הפוליטי של היישוב — אסיפת הנבחרים או הוועד הלאומי — היא בעייה מקומית מובהקת . עניין אחר הוא בעיית הרכב הסיעות לפי מספר המאנדאטים , כינונם של מוסדות חדשים , שהיו עשויים להתחרות עם הוועד הלאומי , או פרישת הרוויזיוניסטים מכנסת ישראל . גם הבעיות האלו אינן בחזקת "טאבו , " ואני עצמי יכול , אם כי בקושי ובאי רצון רב , לשער בנפשי מצב המחייב טיפול . אבל כל אלה אינן בעיות "מקומיות . " לשמור על 16 מאנדאטים של
|
|