|
|
עמוד:102
מסתכמת , כידוע , בשאלת המים . מר סימפסון כותב : "אם יימצאו מאגרי מים ארטיזיאניים באיזור באר שבע , הרי זה יחולל מהפכה באפשרויות ההתייש בות בארץ ישראל" ( עמוד . ( 86 הוא הדין לגבי השווקים . מי שלא חקר את שתי הבעיות האלו אינו רשאי להשמיע "חוות דעת של מומחה . " אילו הצהיר גם מר סימפסון כדברים האלה בהקדמה שלו , היה קונטרסו מקבל אופי יותר רציני ויותר כן . אבל , כפי הנראה , ניצחה התלהבות הפקיד שבו , ומר סימפסון הכתיר את "יצירתו : " "עלייה , התיישבות חקלאית , התפתחות " ... לעומת זה כותב מר סימפסון מתוך ביטחון עצמי גמור על הקרקעות . כאן הוא "יודע הכל . " הוא יודע , מה הוא שטח הקרקעות המעובדות ; ויודע את סגולות האדמה הבלתי מעובדת . מתעוררת השאלה : מניין הוא יודע את כל זה ? על זה משיב מר סימפסון במלוא גילוי הלב . היו לו שני מקורות למידע : האחד — בנוגע לשטחי האדמה המעובדת , והאחר — בנוגע לאדמה הבלתי מעובדת . שני המקורות האלה , בהארתו שלו עצמו , הם כל כך מצודדי לב , שפשוט קשה לכתוב עליהם בפרוזה . כאן היה דרוש עטו של דון אמינאדו . ראשון מקורות המידע בענייני חקלאות של מר םימפסון הוא — ממשילת ארץ ישראל . היא שהודיעה ל , 1 כי שטח הקרקע בארץ ישראל הראוי לעיבוד ( בכלל זה , כמובן , גם האדמות המעובדות מכבר ) אינו 10 או 11 מיליון דונאם , כפי שחשבו עד כה , אלא רק 6 , 544 , 000 דונאם . את הידיעה הזאת קיבל מר סימפסון מן ה"ספנים הנאורים" בנסיעתו לארץ , כלומר , במאי , 1930 ובעמוד 23 הוא מקבל אותה "כיסוד לדץ וחשבון שלו . " וששה חודשים קודם לכן היתה בארץ ישראל , כידוע , ועדת החקירה של מר שאו . גם היא רצתה לדעת את היקף הקרקע בארץ הראוי לעיבוד , וגם היא פנתה לממשלת ארץ ישראל ; ואותה הממשלה נתנה את תשובתה : שטח הקרקעות בארץ ישראל הראויות לעיבוד מגיע ל 11 מיליון דונאם בקירוב . תשובה זו הובאה בדין וחשבון של שאו , בעמוד — 113 מתוך אותו ביטחון עצמי מופרז , שבו הביא מר סימפסון , ששה חודשים לאחר מכן , תשובה אחרת לגמרי מפי אותה הממשלה הנאורה מאוד . מימי לא קראתי בדיחה שתהיה יותר מבדחת מזו . האנגלים מושלים בארץ ישראל מאז שנת . 1918 השלטון האזרחי קם בה מאז שנת . 1920 בשנת 1925 הצהיר לורד סטנהופ בבית הלורדים בשם הממשלה , שבארץ
|
|