|
|
עמוד:87
עמודים . בשאיפתו של הרצל לעשות את עם ישראל לעם "ככל הגויים" רואה ד"ר סימון — " גורם חשוד מאוד ואפילו מסוכן ; הנותן בידי היהודי , החדור הכרה נצחית של נחיתות , סיפוק חפיז לפי מתכונת אירופית גרועה . " " המחבר חושב לדבר מובן בהחלט , 'כי על יסוד זה התרחקו מן הציונות המדינית נושאי החזון העמוק של רוח היהדות , כמו הליבראל הגרמני הרמן כה ? ופילוסוף התרבות היהודית אחד העם . ' " ובדבר מהומות הדמים שעוררו הערבים , בדבר התנפלות השוד על היהודים באוגוסט 1929 מספר ד"ר סימון במלים הבאות : ... " המרד הלאומי הערבי , שהיה , אמנם , מלווה בתו & עות צדדיות אכזריות מאוד , היתה לו מגמה מובנת מבחינה עקרונית " ... " וזהו כל המשפט שחרץ המחבר על מעשי הפראות הזועקים לשמיים . הוא מצטער רק על עקשנותם של אותם הציונים , שגם לאחר זאת מוסיפים לעמוד על דרישתם למדינה יהודית ולרוב יהודי . " המקרה הוא פיקאנטי ; אבל אין הוא בודד . בכלל , מנהלי הקרן הקיימת לישראל מתרשלים מאוד בעניין מסירת "עבודותיהם" הספרותיות לביצוע . אשתקד פרסמו אי אלה סופרים בברלין קונטרס , או קול קורא , או דבר מה בדפוס , שאיני זוכר טיבו , ובו נאמר , כי מטרתה של הציונות היא יצירת " מדינה דו לאומית" בארץ ישראל : יצירה זו פורסמה אף היא בגושפנקא הרשמית של הקרן הקיימת . אמנם , תיכף ומייד הוציאוה מן השוק בעקבות מברק שנשלח מירושלים . אין אני נוטל על עצמי לנבא , אם גם האלמאנאך החדש יוצא מן השוק ; חוששני , כי בשל עוביו של הספר לא יהא הדבר הזה קל מבחינה טכנית r וחוששני גם מפני דברים רבים אחרים . אני חושש , כפי שצויין זה מכבר באניקדוטה הידועה , שאין דרכו של אדם ליפול מגג בית במקרה . בכיוון זה , כפי הנראה , שוקד מי שהוא במרכז . במר אוסישקין , ראש הקרן הקיימת לישראל , אין אנו חושדים ; אבל נראה ששוקד על כד מי שהוא אחר , היושב על ידו , או , פשוט , התיישב על גבו ( יסלח נא לי מר אוסישקין , ביטוי זה ; לעת הזאת נהיה דבר כזה לספורט לא קשה כלל . ( כי הרשלנות מתגלית לא רק בבחירת סופרי הקרן הקיימת , שכן , אם , כפי שיש לשער , נצטרך לערוך את חשבונותינו בפומבי , נצביע על גילויי רשלנות כאלה , או בדומה להם , גם בעצם הרכבו של הצוות הטכני של מוסד נכבד זה .
|
|