|
|
עמוד:70
ברית טרומפלדור נדברים ביניהם , מצביעים פה אחד , ועל פי רוב מוציאים לפועל מה שהחליטו . זוהי זכותם ; זכותם המלאה והמוחלטת . ובכל זאת לא הייתי מייעץ לנהוג כך . קודם כל — זה בניגוד להסכם , ההסכם שבין ה"ברית" ובין בית"ר , האומר , ש"הברית" אינה מנסה להשפיע על ענייני בית"ר . אולם מכאן מובן ( לאלה , המסוגלים לחוש את נוהגי האתיקה הבלתי כתובים , ( שאסור גם לבית"רים , בתור שכאלה , ללחוץ בגלוי ובמלוכד על ענייני ה"ברית" בתור שכזו . מובן , שנגד זה יכולים לטעון לפני תריסר טענות טכניות והגיוניות , שבהחלט לא ניתן להפריכן ; אולם אני לא זו בלבד שלא אפריכן , אלא פשוט לא אאזין להן . על דברים כגון אלה אין מתדיינים — פשוט חשים אותם . ושנית , יהיה זה ניצחון זול מאוד . בתנאים נורמאליים , כמעט תמיד , אפשר לגייס מספר גדול יותר של חברי ברית טרומפלדור מאשר רוויזיוניסטים , כי הראשונים זריזים יותר , פחות עסוקים , ואפילו נאמר , מסורים יותר לעניין . לכן קל ל"נצח" בדרכים אלו . דווקא משום כך כדאי היה להימנע מהן , מה עוד , שכל זה , בסופו של דבר , מתרחש בין חברים לתנועה . " כיצד להבליג " ? ישאלו הדיאלקטיקנים , "לא לדון על כך ? להצביע במתכוון בנפרד " ? ואילו אני חוזר ואומר , שאין כאן מקום לדיאלקטיקה : העניין הוא בטאקט וב"אבירות , " ואחת המשימות של ברית טרומפלדור היא דווקא פיתוח צד זה של הדמות המוסרית ביהדות . והואיל ודווקא משום שגם זוהי משימה בית"רית , סבור אני , שבית"ר צריכה לחשוב עצמה כשומר העיקרי על התחום הסמוי שבין ה"ברית" לבין בית"ר , ובה , בראש וראשונה , יהיו תלויים יחסי השלום . עליה להיות כחלוצה העוברת לפני המחנה , אך לא היא בלבד . על הפעילים הרוויזיוניסטים במקומותיהם אף הם לזכור , שאין צורך ל"כבוש" את בית"ר — היא כבר שלנו , בת טיפוחנו תאוותנו . וגם האוטונומיה שלה היא בת טיפוחנו וגאוותנו .
|
|