|
|
עמוד:15
ז'בוטינסקי ל"נאמנות כפולה , " וברור היה מראש שלא יוכל לעמוד בה . בתקופת מלחמת האזרחים בארצות הברית נהג לינקולן לחזור ולשנן באוזני הכל על הפתגם הידוע מן הארואנגלירן . "בית מפולג כנגד עצמו אינו יכול לעמוד לאורך ימים . " לא כל שכן אין מפלגה מהפכנית קצרת רוח מסוגלת להכיל בשורותיה "שתי נשמות" המתרוצצות ונמשכות אל שני קוטבים . המחלוקת הגיעה לשיאה בוועידה העולמית החמישית של הצה"ר ב . 1932 ז'בוטינסקי עשה כמיטב יכולתו לגשר על פני פערים אידיאולוגיים יסודיים בין "אקטיוויסטים" ו"מאכסימאליסטים" מצד אחד ובין מחנה ה"דמוקרטים" מצד אחר — זה האחרון היה האגף המתון שלא נשא עיניו לכל מהפכנות והאמין בהליכה ב"דרר המלך . " תוך שפת 4 ז'בוטינסקי את כנפיו על " קיסרות" הרוויזיוניזם , כדבריו , שכל קסמה הוא בכר , שהיא מקיפה בתחומה מגמות וזרמים שונים , נתגלה לעיני כל כי הסכם קאלה היה הסדר מאולץ . לשווא האמין ז'בוטינסקי כי הזהות הרעיונית הבסיסית , המקובלת על כל אגפי התנועה , תספיק לליכוד השורות עד ש"תבשיל" דעתם של המהססים והנחשלים ובסופו של דבר ידביקו גם הם את קצב מהלך ה"נהר" האדיר של המפלגה הרוויזיוניסטית העורג לצאת אל המרחב , להינתק ממסגרות קיפאון . ואולם לא יצאו ימים רבים ותוחלתו זו לא נתממשה . הוועידה אמנם אישרה את הסכם קאלה ברוב קולות ניכר 82 ) נגד ( 24 ולכאורה הוחזרה עטרת ההארמוניה במפלגה ליושנה , אך הגשר שהוצב היה צר מאוד ועד מהרה קרס תחתיו . המחלוקת הוחרפה ולוותה בהתבטאויות קולניות וצורמות אוזן . לא היה מנוס מפילוג , שאמנם חל בוועידת קאטוביץ , במארס . 1933 גרוסמן וחבריו נפרדו מז'בוטינסקי ולימים הקימו את "מפלגת המדינה העברית . " בשנים 1931—1930 החריפו מאוד היחסים בין תנועת הפועלים בארץ לבין המפלגה הרוויזיוניסטית , וסיבת הדבר היתה ברורה לכל : לאחר פרעות תרם" ט נתפשטו מאוד רעיונות הרוויזיוניסטים ואף הלך ותפח מספר החברים שנצטרפו לשורות המפלגה . מפא"י ( מפלגת פועלי ארץ ישראל , שנוסדה בינואר 1930 בעקבות איחודן של "אחדות העבודה" ו"הפועל הצעיר , ( " ראתה מייד כי קם לה מתחרה במאבק על השלטון במחנה הציוני . בשנות ה 20 הראשונות נתפתחו בין ז'בוטינסקי לתנועת הפועלים יחסים דו ערכיים . בהגיע ז'בוטינסקי לארץ עם הגדוד ב , 1918 נפתחה תנועת
|
|