|
|
עמוד:14
ואולם ז'בוטינסקי ידע , כי לא ניתן להסתמך על חישובים מספריים בלבד . יש להביא בחשבון תמיד את הלד הרוחות בזירה הציונית , את מכלול האינטרסים ה ח ו מ ר נ י י ם המניעים את המפלגות בדרך קביעת עמדותיהן , וכן את התנודות האפשריות בהיפרבולת הנאמנויות . לקח ההצבעה על ה"מטרה הסופית" היה מאלף ; ברגע האחרון ממש חזרו בהם מתמיכתם בהצעת ההחלטה הציונים הכלליים , "המזרחי" וחלק מחבורת הצירים מארצות הברית , ונצחון הרוויזיוניסטים הוכח כ"נצחון פירוס . " לאחר הקונגרס ה 17 הוטלה מפלגת הצה"ר , וז'בוטינסקי בראשה , אל תוך מערבולת של דיונים ומשא ומתן מייגעים , התמקחויות והצעות פשרה , הצהרות בוטות ואיומים כבושים , ועל הכל חפפה אווירת "ברוגז" העומד להתפרץ ; שותפים לעבודה מסורה למען הרעיון בעבר שוב לא דיברו זה לזה לשלום במחלוקת הנסערת . חברי הנהלת התנועה בלונדון ( וגרוסמן בראשם ) עמדו בעקשנותם להמשיך את המאבק לכיבוש השלטון בתוך ההסתדרות הציונית בלא כל תנאי וסייג , ואילו רוב חברי הצה"ר בארץ ישראל ובשורות המפלגה בפולין ( בייחוד בקרב בית"ר ) — נקעה נפשם מהליכה בתלם מנהיגי הציונות הרשמית , והם תבעו במפגיע לצאת אל דרך העצמאות בלא דיחוי . שלא בטובתו נהפך ז'בוטינסקי למתווך ולמפשר בניסיון להציב גשר בין המחנות המתנצחים ; דעתו שלו היתה גלוייה וידועה לכל , אך הוא התאמץ בכל כוחו לשמור על אחדות המפלגה , שהיתה יקרה לו מכל . צר היה לו לאבד עמיתים שעמהם עבד שכם אחד שנים ארוכות , וגדול היה חששו מפני פילוג . במכתב אינטימי , ששלח לאחד מידידיו , התוודה , כי שוב לא יעמוד בו הכוח להתחיל הכל מחדש , וכי הוא זקן מדי מכדי להטיל על עצמו את מלאכת גיבושה של מפלגה חדשה . בשלב ראשון לפולמוס סביב שאלת הפרישה לא הניח לו הדמוקרט שבו לפסוק הלכה על דעת עצמו ולחתוך את גורל ההנהגה להמשך הדרך בלא התייעצות קולקטיווית . בתוך כך ביקש להיאחז בכמה הסכמי ביניים שנתקבלו על ידי עמיתיו משני האגפים , כגון הסכם בולון והסכם קאלה ; בעיקרו של דבר היו אלה פתרונות טלאי לטווח קצר , משום שלא היד . בהם כדי להניח את דעתו של אף אחד מן הצדדים . הסכם קאלה היה בבחינת הניסיון הנואש האחרון כדי לגשר על פני תהום חילוקי הדעות העקרוניים , ובפועל ניתנה גושפנקא לפרישתו של חלק אחד בתנועה מן ההסתדרות הציונית : היה זה האגף שהחליט לחדול מלשקול את השקל הציוני , אך בעת ובעונה אחת ניתן גם היתר לאגף השני להוסיף ולשקול את השקל הציוני ולהשתתף בקונגרסים הציוניים , תוך התחייבות להכיר בבכורת המשמעת השמורה למפלגת הצה"ר ; בכך נשתעבד כביכול
|
|