|
|
עמוד:12
הירדן — , ( " ייפתח לפניו לרווחה שער היציאה מן ההסתדרות הציונית ובאין עוררין , ואף עמיתיו ילכו עמו בדרך אל העצמאות . ואכן , בתחילה רווחה תחושת אופטימיות בשורות הרוויזיוניסטים לגבי הסיכוי לחולל את התמורה הנכספת . הצלחת המפלגה בבחירות היתד . גדולה : היא זכתה ב 52 צירים והיוותה קרוב ל 21 % מכלל מספר צירי הקונגרס , — הסיעה השלישית בגודלה . אף יריביו נתבהלו מהישגי הצה"ר , ובמכתבו לארץ כתב בן גוריון , כי "בימים הראשונים של הקונגרס היה נדמה שלא , 52 ) 50 כאמור , — י . נ ( . צירים ( רוויזיוניסטים ) לפנינו , אלא , 150 כי לא רק אלה , אשר דגלו בשם זה , אלא גם הציונים הכלליים ו'המזרחי / אין ביניהם ובין הרוויזיוניסטים ולא כלום . " יתירה מזו : עם הדחתו של ד"ר וייצמן מכהונתו העלו כמה חוגים על דעתם אפשרות שזיבוטינםקי ייקרא למלא את מקומו . ד"ר וייצמן עצמו , יריבו הגדול , העלה אפשרות כזאת , וכה היו דבריו בראיון לעיתונאי : "אני מקווה כי ז'בוטינסקי יהיה יורשי . הוא , על כל פנים , מתנגד גלוי ואני מבכר אותו על פני כמה מן האחרים המצהירים כ * nn ידידי , ובתוך כך מוכנים לנעוץ מכין בגבי" ( ד ע ר ט א ג , ניו יורק , 13 באוקטובר . ( 1951 אף על פי כן מעוררים דברים אלה של ד"ר וייצמן תמיהה , אלא אם נפר # ם כתגובת זעם נמהרת ובלתי שקולה נגד חסידיו ש"בגדו" בו ברגע המכריע בחייו הציבוריים . לבסוף לא עמדו צירי החוגים האזרחיים ו"המזרחי" בקונגרס במבחן ההצבעה ; כשהעלתה מפלגת הצה"ר את הצעת ההחלטה בדבר ה"מטרה הסופית" נתפסו חוגים אלה למורך לב והם ערקו ממחנה התומכים . ברוב של 121 נגד 57 החליט הקונגרס שלא להעמיד את הצעת ההחלטה הרוויזיו ניסטית להצבעה , והלד הרוח התבוסתני חזר ונשתרר במלוא עוזו באולם הקונגרס . בחמת זעמו קרע ז'בוטינסקי את כרטיס הציר שלו וקרא : "זה אינו קונגרס ציוני" ויצא מן האולם . הוא לא הוסיף להשתתף בדיוני הקונגרס , אף שחבריו לסיעה חזרו ל"הצגת" הסיום . מאחורי הקלעים , תוך כדי משא ומתן על הרכב ההנהלה , בראשותו של סוקולוב , הועלתה הצעה לשתף גם את נציגי הצה"ר בקואליציה . אד ז'בוטינסקי סיכל את המאמצים שנעשו בכיוון זה . הוא לא ראה כל טעם להשתתף בהנהלה שאין לו אימון בה , ואשר לא הוא עומד בראשה ומתווה דרכה . הרי כבר היה לו ניסיון קודם מימי היותו חבר ההנהלה הציונית , ניסיון מאכזב בעיקרו , שכן אף על פי שפעמים סמכו עמיתיו בהנהלה ידיהם על כמה מהצעותיו , לא היתר . הסכמתם אלא מן השפה ולחוץ ; חסרה היתה להם ההתלהבות הדרושה לביצוען של החלטות , ורק מתוך שרצו לעשות לו חסד תמכו ב"שגיונותיו , " ובסופו של דבר "קברה" אדישותם את כל םירות יוזמתו ( כגון ההחלטה
|
|